|
|
עמוד:13
להבין את המקום שבו הם נמצאים היום ולשמוע מהם על מה שחוו בילדותם , כשהייתי המורה שלהם . היה לי חשוב לשמוע מהם עם אילו קשיים התמודדו וכיצד הם רואים את מקומו של הסיוע שקבלו בפרספקטיבה של זמן . לצורך כך נסעתי בכל רחבי הארץ . בבאר שבע , למשל , פגשתי את זיו , שהוא היום רופא אורתופד . במבוא דותן שבצפון השומרון פגשתי את יוסף , שמסיים בימים אלה את הסמכתו כחשמלאי . היו תלמידים שפגשתי בביתם והיו שפגשתי בבתי קפה . את הסיפורים התחלתי לרוב מהסוף להתחלה : התחלתי בתיאור המקום שבו נמצא כל אחד מהתלמידים היום , כבוגר , ולאט - לאט חזרתי לאחור לימי בית הספר שבהם היה בינינו קשר מיוחד . כתיבתי לוותה בחומרים תיאורטיים , בתיאור תפיסת העולם החינוכית שלי והתאמת דרכי ההוראה לכל תלמיד . בין הסיפורים על הקשיים הלימודיים של התלמידים שילבתי גם קטעים מסיפור החיים האישי שלי , שהרי תוך כדי הכתיבה פגשתי לא פעם את עצמי . הניסיון לברר את המניע שלי מאחורי העשייה הוביל אותי להיפגש גם עם בן של מורה משמעותי שהיה לי בילדותי ולהתחבר שוב אל אחד האנשים שהשפיעו על חיי . הכתיבה הפכה עבורי למסע חיים , כשבכל תחנה עצרתי כדי לחפש את המתנה שקיבלתי מאותו תלמיד . בסיומה אני מוצאת את עצמי נושאת תרמיל מלא וגדוש מתנות , עם הרבה כוחות להמשך דרכי , ועל כך אני מלאת תודה . בראש ובראשונה מודה אני לבורא עולם שעזר לי לזהות את מקומי בעולם המקצועי , לראות אותו כשליחות ולהפיק ממנו את המרב . שנית , תודה להורי היקרים , שסללו לי דרך חיים להאמין ביכולותיי ולמדו אותי לשאוף להשגת התוצאות הטובות ביותר , ותמכו בי לאורך כל הדרך . תודה לבעלי , אריה , שליווה אותי , פתח יחד איתי את שערי ביתנו
|
|