שמואל אטינגר שנאת-ישראל ברציפותה ההיסטורית

עמוד:12

בחשבון נפש . בזה הוא היה דומה _להלך הרוחות אחרי מלחמת העולם הראשונה , כאשר דעת הקהל בעולם נזדעזעה מהטבח הנורא של מיליונים , שלאחר המעשה נראה היה מנוגד לכל מוסר והיגיון . כאז כן עתה נתרבה מספרם של אלה שהחלו מחפשים במי האשם ומי נושא באחריות . שאלת האשמה הפכה לשאלה מרכזית . בשל כך החלו לבחון במיוחד את תכונות אופיים הלאומי של הגרמנים — היוזמים והמתכננים של רצח העם היהודי — להתחקות על מורשתם ההיסטורית ולראות מנקודת ראות ווו את היחסים בינם לבין היהודים לאורך הדורות . ברוח זו אף נבחנו תולדותיהם ותרבותם של עמי מזרח אירופה ומרכזה , אלה שבטריטוריות שלהם התנהל הרצח ושהם היו מחשובי מבצעיו — האוקראינים , הליטאים , הרומנים , הקרואטים וההונגרים . לא עבר זמן מדובה והחלו להישמע קולות כאילו אשמתם של הנרצחים אינה נופלת , מזו של הרוצחים י מכל מקום , אף הם , כביכול , שותפים לשואה . הנחתם המרכזית של אלה היתה שחלק גדול של האשמה נופל על היהודים עצמם וביחוד על מנהיגיהם שמלפני השואה , שלא הבינו את המפה הפוליטית של זמנם וראו באנטישמיות גורם מסייע לליכוד היהודי , ולכן , במובן מסוים , כעין בעלת ברית למגמותיהם . ביחוד אשמים ראשי היהודים תחת השלטון הנאצי — היודנ - ראטים — שנתנו יד לרודפים ושיתפו פעולה עמהם בשלבים שונים של הדיכוי ואף של ההשמדה : בתוכניות לרישום היהודים , בריכוזם ובגירושם למחנות ההשמדה . אולם עצם העיסוק בסוגיית האשמה הביא את החוקרים לבחון את השואה בפרספקטיבה היסטורית רחבה יותר : הם החלו לחפש את שורשיה ההיסטוריים , את קשריה עם האנטישמיות בתקופה קודמת , ומכאן הגיעו לבחינת שנאת ישראל לצורותיה , על גילוייה השונים . אפשר לומר , שתחת רושם השואה נתגבשו שלוש גישות בחקר סיבות האנטישמיות . האחת טענה שכל עניין היחסים בין הלא יהודים ליהודים , בין אומות הרוב לבין המיעוט היהודי שחי בקרבן , אינו בעיה ריאלית , כי אם הטעיה מכוונת של תועמלנים המנצלים אותה למטרותיהם — הטעיה פסיכולוגית , חברתית או מדינית . הללו גורסים שמעולם לא היתה בעיית יהודים ממשית , אף לא בגרמניה , ולכן לא היה קיים אנטגוניזם של ממש בין לא יהודים ליהודים . האנטישמיות באה , לדעתם , כתוצאה מניצול דעות קדומות היסטוריות ומתכוונת מרירות הציבור כלפי אויב מדומה . כך נוצרה סטיה ( אברציה ) , שעיוותה השקפות ויחסים כאחד . גישה זו בולטת במיוחד בספרה של אווה רייכמן . אין ספק שהאפולוגטיקה והנוסטלגיה , הרצון להגן על החלום היפה של חיי השיתוף בין הגרמנים והיהודים , מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש תפיסה זו . Eva G . Reich mann , Hostages of Civilization : The Social Sources of 1 . National - Socialist Anti - Semitism , London 1950

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר