|
|
עמוד:9
את היריעה ואף הוסיפו הערות ומראי מקומות וכיו " ב ; הכל לפי ראות עיניו של המחבר . מארגני הכנס השתדלו לכלול בתוכנית את כל תולדות ישראל — במזרח העתיק ובימי הביניים , בעולם הנוצרי ובמדינות האיסלאם , וכמובן בעת החדשה —וברוב המקרים אף הקיפו את הנושאים העיקריים השייכים לעניין ידוד עם זה . לא ייפלא , אם הקורא יעמוד מדי פעם על חסרונו של נושא , השייך לדעתו לתחום הנדון , או אם ימצא ששיווי המשקל בין הנושאים שנדונו אינו עולה יפה . מאידך גיסא , יש יתרון בשיטה זו , שכן היא מרכזת במקום אחד את פרי עבודתם של חוקרים שעיסוקם הרגיל בתחומים מרוחקים זה מזה , וכך היא מאפשרת להקיף יריעה רחבה בקובץ אחד . המגע שבין המרצים לקהל והוויכוחים שהתעוררו בעת הכנס , אף הם נותנים בוודאי את אותותיהם בדפי הספר . המימד של עימות ושל שקלא וטריא בכנס רב משתתפים , חזקה עליו שהוא מוסיף קורטוב של לחלוחית ומרבה עניין . מה שנאמר כבר על רבגוניותו של החומר המובא בספר זה יפה גם לעניין התלוקה לפרקים . אעפ " י שהחיבורים מופיעים _בדרך כלל בסדר כרונולוגי ולא עפ " י חלוקה גיאוגרפית , אי אפשר היה להתעלם מן ההבדלים שבין אירופה הנוצרית לארצות האיסלאם . לפיכך יוחד פרק בפני עצמו לשנאת ישראל במזרח והוא כולל גם את החברה המוסלמית המסורתית וגם את התגובה הערבית על הציונות ומדינת ישראל . ולבסוף עניין של מינוח . המונח אנטישמיות מיוחס לוילהלם מאר , שזכה כאן למונוגרפיה משל משה צימרמן . השימוש במונח זה נעשה עד מהרה רווח כל כך , ששוב אין הוא חל על סוג מסוים של שנאת ישראל גרידא , כגון האנטישמיות הגזענית , או אף על האנטישמיות המודרנית כולה . להיפר , מקובל כיום לכנות בשם אנטישמיות את כל התופעות של שנאת ישראל בלי להבחין בין מוקדם ומאוחר . לפיכך נהגנו אף אנו כמקובל ! אעפ " י שיש כאן אבק של אנכרוניזם , לא הקפדנו ליחד את , המונח _אנטישמיות לתקופה החדשה בלבד , כי אם נזקקנו לו כשם נרדף לשנאת ישראל בכללה , כל אימת שהשימוש בו נראה הולם יותר את לשון ימינו . שמואל אלמוג
|
|