|
|
עמוד:14
באלימות בשמה של המטרה המוצהרת של הצלת נפש האומה ההודית או נפש האימפריה הבריטית . אם גישתך לעולם היא כאל ילד הזקוק להגנה מפני עצמו , הוא כתב , " או אז יהא עליך להדביק במעשיך כל מעשה של רוע מסוג זה , ויהא מבצעו אשר יהא , וגם , כמו במקרה של הילד המרושע , יהיה עליך להקריב את עצמך . אם אכן אתם מסוגלים לרמה כזו של חמלה בלתי מידתית , אני מאחל לכם הצלחה במעשיכם . " בכל המקרים שבהם מופעלת אלימות מסוג זה , בין אם היא מבוססת על עזות מצח יהירה בין אם על חמלה , המדינה נמנעת מלשאול : "מי אני , הפועלת ? ומה , במסגרת התהליך , אני עושה לעצמי ? " ; ובכל זאת , אלה שאלות מהותיות בכל הנוגע לחשיבות של כל פעולה אנושית . מאחר שאין לפטור איש מאיתנו מהעול הזה , זוהי חובתנו , כאזרחים , למנוע את המצב שבו כולנו נהיה פטורים ממנו . בהיותנו משוחררים מהרצון לראות כיצד אנו משפיעים על אנשים אחרים , אנו עשויים לגלות שאין אנו יודעים מהי משמעות של האושר במידה מספקת כדי להכתיב אותו . לעומת זאת , אנו יודעים לזהות חוסר צדק כאשר אנו רואים אותו ; למעשה , אנו יודעים זאת ברמה של הכרה פנימית עמוקה ומיידית , הכרה שלרוב נעדרת ממחשבותינו לגבי צדק באופן כללי . דמיון מוסרי , בין היתר , הוא שם לכישור שיכול להעניק סוג כזה של הכרה פנימית עמוקה . דמיון מוסרי יכול להרים תרומה להתנגדות לעוול יותר מאשר לקביעת התנהלויות צודקות ולשיפורן . אם הדבר נראה כאידיאל מינימלי או שלילי , הרי שהפשטות של תגובתו לפועלים קולקטיבים עשויה לפחות לשמש כתרופת - נגד . ניו - הייבן , אוגוסט 2016
|
|