|
|
עמוד:13
הקדמה לספר על מלחמה וסקס : דמיון מוסרי בישראל של היום דייויד ברומוויץ' החטא הקדמון של הפוליטיקה הוא הפוליטיקה עצמה . כדי להתמודד עם הצורך שמקורו בשייכות לחברה מאורגנת , הפרט מעניק לגוף המאחד - המדינה - את הכוח לפעול בשמו שלו . לכך יש השלכות , לטוב ולרע , החורגות לחלוטין מעבר ליכולתו של האדם היחיד להשפיע עליהן . באמצעות העברה זו של הסמכות לשלטון , הפרט הופך הן לאחראי הן לפטור מאחריות באופן חדש . בשיטת השלטון של ממשלה מייצגת , השיטה השכיחה במערב הדמוקרטי , כל אזרח קשור בכל פעולות המדינה , ועם זאת הגורם הפועל הוא המדינה . התוצאה , כאשר אנו נדרשים לשפוט את הפוליטיקה , עשויה להיות תחושה של היסח דעת ובלבול . דומה שהמדינה עשויה להעניק לנו פטור בכל הנוגע לעוולות שנתנו להן את הסכמתנו ברגע ההחלטה . זוהי השחתה מוסרית ; מדוע אנו מאפשרים לה להתרחש ? במידה מסוימת הבעיה נעוצה באשליה העצמית שלנו באשר להבטחה לטוב אינסטרומנטלי . קחו לדוגמה מדינה כלשהי שכבשה ואז החזיקה - או השתלטה ואז ניהלה - עם אחר " למען טובתו שלו " . זו הייתה התבנית שלתוכה נוצק המוסר האימפריאליסטי באירופה של המאה ה - , 19 וזו גם הייתה ועודנה הרציונליזציה של המלחמות ההומניטריות של ארצות - הברית במאה ה - . 21 הכשל הפסיכולוגי נובע מהשמטה של מרכיב בלוגיקה שבאמצעותה פעולות מסוג זה זוכות להצדקה . אם למדינה הייתה יכולת דיבור , היא הייתה אומרת " אני עושה את הטוב הזה למענם " . ה ' אני ' , לעומת זאת , נותר שותק ופטור מבדיקה . היה זה כאילו היינו יכולים לחשוב על פעולה בעולם ועל פעולה לטובתם של אנשים אלה מבלי לחשוב על עצמנו כלל . האם זה משום שהמדינה אינה אנוכית ? החוצפה והעיוורון הגלומים בלוגיקת הנפל הזו עמדו לנגד עיניו של גאנדי בעת שפנה אל הלאומנים ההודים , שהיו נכונים להסתכן
|
|