|
|
עמוד:12
נוספת , החורגת מעבר לעצם הדיון בשורשי בעיות הנמצאות בתשתית החברה הישראלית . המהלך המחקרי הזה , הפונה דווקא אל העבר ודווקא אל המערב , נועד לחשוף את החשיבות של ההיסטוריה והתרבות הללו להיסטוריה ולתרבות שלנו . במילים אחרות , בכוונתנו להצביע על - ובמידה מסוימת גם לעצב - רצף של רלוונטיות אינטלקטואלית בין העולמות הלכאורה רחוקים של העת העתיקה והרנסנס באירופה לבין ההוויה הישראלית העכשווית והמקומית . דומה ששנת , 2016 שבה נכתב ספרנו ושבה העולם מציין 400 שנה למותו של שקספיר , היא נקודת זמן הולמת לדיון מסוג זה . שכן יצירתו של שקספיר , הניצבת במוקד הפרק הראשון , פנתה במודע ובמוצהר אל עולמה של התרבות היוונית והרומית בכלל , ושל הקומדיה היוונית והרומית בפרט ) כלומר אל אותו גוף יצירות הנמצא במוקד הפרק השלישי ( , במסגרת הגדרת שורשיה שלה . בכך היא משקפת בצורה מובהקת את הממד האוניברסלי והרציף של הקנון של התרבות המערבית , וגם את המהלך שאנו עושים בספרנו . הספר משרטט בקווים חדים מציאות קשה ; אך אין כוונתנו לרפות את ידי הקוראים או להעביר מסר של חוסר אונים בשל מצב שלכאורה אין אפשרות לשנותו . להיפך : החשיפה של המציאות הקשה מבקשת לטעון שגם אם מה שאנו מצביעים עליו הוא רקוב , הרי שאין כל סיבה להתייחס אליו כאל גזירת גורל בלתי נמנעת , כאל מציאות שאין אפשרות לשנותה . הבחירה להתמקד במאפיינים הקשים של המציאות נשענת על ההנחה שתיאור בהיר של מרכיביה הכרחי להתמודדות מוצלחת עם המורכבות שבה אנו חיים . זוהי תרומתו של ספר זה . ניטה שוחט , יואב רינון ירושלים , יוני 2016
|
|