|
|
עמוד:10
ריבלין ושר החינוך בנט ; בין אונס וניצול מיני כסוג של בידור בקומדיה ביוון העתיקה וברומא ובין ניצול מיני ותגובת הקהל הישראלי אליו באירוע שהתרחש בבר " אלנבי , " 40 שצולם על ידי המבלים והופץ מיד ברשת כסוג של בידור . אנו מתבוננים על היחס בחברה שלנו למלחמה ולסקס מבעד למנסרות הקלאסיות הללו , במטרה להצביע על הפוטנציאל למשהו טוב יותר הקיים בנו . אנו מציבים את השאלה : מי אנחנו רוצים להיות ? שכן ישראל מציעה את הפוטנציאל הטוב לחיים רב - תרבותיים לא כדבר - מה אוטומטי , מובן מאליו , והוא תקף גם בירושלים בעלת האוכלוסייה המעורבת וגם בתל אביב שתושביה הם ברובם יהודים . ספרנו הוא בבחינת הדגמה לאופן שבו אנו פועלים במטרה לטפח דמיון מוסרי בנו עצמנו , בתלמידינו ובתלמידותינו , וגם בקוראינו . אנו שואפים ל " חיים טובים דיים " בעבור כולם , וזאת במובן שהפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ו ' ויניקוט העניק לשם התואר הזה ) שהוא עצמו טבע ( , כתהליך של התהוות פעילה ובלתי פוסקת . הדמיון המוסרי הוא מכשיר שמטרתו אינה תשובה מוחלטת - תשובה שהיא בבחינת אשליה בלבד - אלא להיפך , מטרתו היא לאפשר לחיות עם השאלה שהציבה לאה גולדברג : " ומה עכשיו ? " הפרק הראשון והפרק השלישי של ספר זה משתמשים , כאמור , בקריאת טקסטים של יוצרים מרכזיים בתרבות המערבית כאמצעי לקרוא את התרבות הישראלית העכשווית . החלק הראשון , מאת ניטה שוחט , בוחן את הרעילות של תרבות הלוחמים הישראלית מבעד למנסרה של שלושה מחזות שקספיריים : מקבת , אותלו וכטוב בעיניכם ; החלק השלישי , מאת יואב רינון , משתמש בקומדיה שנכתבה ביוון העתיקה וברומא כדי להצביע על הקשר בין תת - סוגה של קומדיה זו , קומדיית האונס , ובין תפיסת הניצול המיני והאונס בישראל כיום . . 1 במידה רבה הפרקים הם בבחינת המשך לספריהם הקודמים של מחבריהם . הפרק שכתבה ניטה שוחט ממשיך את הקו של ספרה אילו אדם הייתי : רטוריקה של נקמה ורטוריקה של השלמה בישראל ) בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד / קו אדום , ); 2013 שם המחזות השקספיריים הסוחר מוונציה , המלט
|
|