|
|
עמוד:11
חילווה שליד צידון . במחנה כבר שהו קרובי משפחה שלנו . כעבור שנתיים החליט אבי לחזור אל כפר מולדתנו . לימים התברר לי שבמהלך השנתיים האלה הוא ביקר בכפר , במסע רגלי , כמה פעמים . סבתי ודודותיי אשר נותרו בכפר , ושאצלן הפקיד את כל חסכונותיו , החביאו אותו בביתן . כשהוחלט לשוב אמי הייתה בחודשי היריון מתקדמים . את מסע השיבה הלילי עשינו כאמור בסירות דייגים . הסירות , שעל סיפונן היו כמה משפחות , יצאו מנמל צור לעבר חוף שבי ציון . כשגדלתי נודע לי שהראשון מבני מג ' ד אל - כרום שהוצא להורג היה בעלה של סבתי זהרה , אבו מעיוף . סבתא זהרה כונתה בפי בני הכפר " אל - ג ' אעונייה " , שכן מוצאה היה מהכפר ג ' אעונה ( ראש פינה ) . סבתא חיה בגפה בחושה , מבנה ישן סמוך לביתו של דודי אחמד . שלא כאבי , אשר הראה נכונות רבה לדבר על הטבח בכפר , על הגירוש ממנו ועל השיבה אליו , הניסיונות לדובב את סבתי עלו בתוהו . כאשר שאלתי אותה על אותם ימים היא הסיחה את דעתי בעזרת ממתק או שוקולד , או בהצעה לטפס על עץ התאנה שבפתח הבית ולקטוף את פרותיו . אך את פרטי הסיפור שסבתא ניסתה לחסוך ממני , ואולי בעיקר מעצמה , כבר השלמתי בבית . בצעירותה התגוררה סבתי סמוך למשפחה יהודית . בן המשפחה , מנו פרידמן , היה בן בית אצלם . בסוף מלחמת העולם הראשונה , בעקבות נישואיה , היא עברה להתגורר במג ' ד אל - כרום . בשנת , 1948 בתחילת שנות החמישים לחייה , פנתה סבתא לעזרה אל מנו פרידמן , אשר היה " כאח שינק מחלב אמה " . היא ביקשה ממנו מכתב שיגונן עליה ועל בני ביתה מפני חיילי ישראל , אם וכאשר יכבשו את הכפר . לפי העדויות , מנו אכן כתב פתק בכתב ידו בזו הלשון : " נא לא לפגוע באישה יקרה זו ובילדיה " . סבתא , אשר ידעה מעט עברית מילדותה , הציגה את הפתק לחיילי צה " ל ביום הטבח בכפר , אך ללא הועיל . בעלה הוצא להורג בכיכר המעיין , ובית המשפחה פוצץ , לצד בתים אחרים , ולא נותר ממנו אלא המרתף . שמועות קשרו בין הפתק לבין גורלה המר של המשפחה . אחדים הרחיקו לכת והאשימו את פרידמן שהייתה לו יד באסון הכבד של סבתא ובני ביתה ; אחרים היו משוכנעים שהפתק מנע את גירושה . כך או כך , בכל שנות ילדותי היה מנו פרידמן נפקד - נוכח בחיינו . ייסוריה של סבתא זהרה החלו עוד קודם לכן . בני משפחת הוריה נעקרו כמעט כולם מבתיהם בג ' אעונה בעת כיבוש הכפר במאי . 1948 אחיה מחמוד , שנשאר בביתו ובפרדסו , נרצח בידי תושב ראש פינה שלא ראה בעין יפה את הישארותו בכפר לאחר עקירת רוב תושבי המקום . ועוד לפני כן , בנה הצעיר והאהוב סמיח עלה על מוקש ונהרג במקום . תלאותיה לא תמו גם עם רצח בעלה ופיצוץ ביתה לעיני בני המשפחה . כחודשיים לאחר הטבח במג ' ד אל - כרום , בינואר , 1949 גורשו . 5 יש שפירשו את הפתק שבידיה כרשות לפגוע בבעל ובבית אך לא באישה ובילדיה . אך לפי העדויות , מנו פרידמן נשבע בכל היקר לו שלא הייתה לו שום כוונה כזאת . הסיפור המשפחתי גורס עוד שפרידמן בא לכפר לאחר כיבושו כדי לנחם את סבתי . . 6 סמיח נקבר מאחורי החושה של סבתא , סימן לקושי הרב שלה להיפרד מבנה .
|
|