|
|
עמוד:226
פרק ה פסוק ז א ֲבתינוּ חטאוּ ואינם ( אינם ) וא ֲנ חנוּ ( אנחנו ) עונתיהם סבלנוּ : המקוננים המייחלים לעזרת ה ' ( פסוק א ) מודעים לכך שהוא הוא הגורם לסבלם , המעניש אותם בשל חטאיהם ; בהכרה זו טמונה תקוה : מי שהעניש יכול גם לסלוח ולהעביר את רוע הגזירה . עם זאת עדיין אין הם מוכנים להתבונן אל נפשם פנימה ולהודות בחטאיהם , והריהם מעדיפים להשליך את האחריות למצבם על דורות האבות , הדורות שקדמו להם , על דרך " פוקד עוון אבות על בנים " ( ירמיה לב , יח ועוד ) , וכאימרה המקובלת שמצטטים הנביאים בני זמנם , כשהם מתנגדים לתפיסה המובעת בה : " אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה " ( ירמיה לא , כט ; יחזקאל יח , ב ) . יתכן שהדוברים בקינה זו מביעים טרוניה על כך שה ' עודנו אוחז בתפיסת הגמול המטילה על הבנים אחריות לחטא אבותיהם . משמע " ואינם " הוא : מתו ( ראו לדוגמא " השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני " [ תהילים לט , יד ]) , ושמא נאמרים הדברים בשמץ של קנאה - האבות חיו את חייהם והלכו לעולמם מבלי לשלם על חטאם , ואילו על צאצאיהם מוטל עולו של החוב . תיבת " עוון " במקרא עניינה לעיתים חטא , לעיתים עונש , ולפעמים כוונתה לשניהם גם יחד ( וראו בהרחבה לעיל , בפירושנו על ד , ו ) . דומה שכפל המשמעות הזה מצוי גם במילים " עוונותיהם סבלנו " שבפסוקנו . גם לתיבת " סבלנו " נודע כפל משמעות בפסוקנו : כאילו הוטענו החטאים - העונשים על גבם של המקוננים והם אף מתייסרים בגינם . הפעלים נש " א וסב " ל הם פעלים נרדפים , כגון : " אכן חוליינו הוא נשא / ומכאובינו סבלם " ( ישעיה נג , ד ) . במקרא מקובל הצירוף " נש " א עוון " גם במשמעות של תשלום על חטא ( כגון בראשית ד , יג ; ויקרא יז , טז ) , ו " סבל " פירושו גם משא : " הסירותי מסבל שכמו " ( תהילים פא , ז ) . גם השורש סב " ל עניינו בנשיאת משא : " ישאוהו על כתף יסבלוהו " ( ישעיה מו , ז ) . אבות - זכות וחובה התלמוד הבבלי ( ברכות טז ע " ב ) קובע כי " אין קוראים אבות אלא לשלושה " וכוונתו כמובן לאבות האומה שתיבת " אבינו " מצטרפת בספרות האגדה לשמם : אברהם , יצחק ויעקב . והוא ממשיך ושואל מדוע אין אומרים , דרך משל , " ראובן אבינו " , והוא משיב בטענה שרק שלושה אלו חשובים הם , מה עוד שמשלושתם יצאו כל זרע ישראל , בעוד שלאחר החלוקה לשבטים אין אדם יודע ( להוציא כהנים ולוויים ) מאיזה שבט מוצאו . ואכן , מן המשנה ואילך נמצא את הכינוי " אבינו " בא בצירוף לשמותיהם של השלושה שנזכרו לעיל , כגון הזכרת " בריתו של אברהם אבינו " ( אבות ג , יא ) , לימוד תפילת מנחה ממנהגו של " יצחק אבינו " ( ירושלמי , ברכות ד , א ) והקביעה כי " יעקב אבינו לא מת " ( תענית ה ע " ב ) . הראשונה שבברכות התפילה הקרויה שמונה - עשרה , ברכת " אבות " , מתייחסת אף היא מפורשות לשלושה אלה , מונה אותם אחד לאחד , ומבקשת שהאלוהים יזכור למתפלל " חסדי אבות"
|
|