|
|
עמוד:192
פרק ד פסוק יג מחטאתנביאיה עונוֹת כה ֲניה השפכים בקרבהּ דם צדיקים : עתה מתברר לקורא מדוע זעם ה ' והחריב את עירו , וכפי שמעיר ר ' יוסף קרא המקשר מפורשות בין פסוק זה לבין קודמו : " ומי גרם להם שיבוא [ צר ואויב ]? ' מחטאות נביאיה עוונות כהניה '" . אם לעיל ( פסוק ו ) ציינו המילים " עוון " ו " חטאת " את עונשה של ירושלים ורק רמזו במקביל לחטאיה , הרי שעתה , משחוזר המקונן על המונחים הללו ( בהיפוך סדרם ) , הוא מדבר בחטאים , ולא בחטאיהם של פשוטי העם , אלא בחטאיהם של כלי הקודש , מייצגיו של ה ' בנבואה ובכהונה . אין זה הפסוק היחיד במקרא שבו מוטחת בנביאים ובכהנים האשמה בעבירות שבין אדם לחבירו . כך אומר הנביא ירמיהו : " כי מקטון ועד גדול כולה בוצע בצע מנביא ועד כהן כולה עושה שקר " ( ח , י ) , אלא שבפסוקנו האשמה אף גדולה מזו : שפיכות דמים ממש , שפיכת " דם צדיקים " , היינו " דם נקי " , וראו את התקבולת שבמזמור : " יגודו על נפש צדיק / ודם נקי ירשיעו " ( תהילים צד , כא ) . גם הנביא יחזקאל מאשים את ירושלים בשפיכות דמים ( כב , א - ו ) , והוא אף תולה בחטא זה את חרפת ירושלים בגויים : " על כן נתתיך חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות " ( פסוק ד ) . שפיכות הדם בפסוקנו מתקשרת מבחינה לשונית ועניינית אל הפסוק הפותח את הקינה : " תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות " , וכן אל פסוק יא : " כילה ה ' את חמתו שפך חרון אפו " , ללמדנו כי העיר ויושביה נענשו במידה כנגד מידה המתבטאת בחזרה על השורש שפ " ך ; האסון בא עליה כיוון שמנהיגיה שפכו דם צדיקים . התרגום הארמי איננו מסתפק בקביעה כי חטאות הנביאים והכהנים היו שפיכות דמים בלבד , והריהו מוסיף ומבאר ( המקור בארמית ) : " ענתה מידת הדין ואמרה : כל זה לא קרה אלא בגלל חטאות הנביאים שניבאו לה נבואות שקר וחטאות הכהנים שהקריבו קטורת לאלילים " . מידה כנגד מידה הביטוי " מידה כנגד מידה " איננו מופיע במקרא אך הוא מצוי בספרות חז " ל ( כגון שבת קה ע " ב ) , וכמוהו גם הכלל כי " במידה שאדם מודד - בה מודדים לו " ( סוטה ט , ז ) , ושם מובאת כדוגמא הקביעה כי " אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו " , והתלמוד הבבלי ( סוטה ט ע " ב ) מרחיב בדומה על שמשון , ואומר : " שמשון בעיניו מרד , שנאמר : ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ( = האישה הפלישתית ) ישרה בעיניי ' ( שופטים יד , ג ) , לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו , שנאמר : ' ויאחזוהו פלישתים וינקרו את עיניו ' ( שם טז , כא ) " . עם זאת , הרעיון עצמו בדבר ענישה במידה כנגד מידה מקובל הוא במקרא . כך נאמר במסגרת החוק כי " מכה איש ומת מות יומת" ( שמות כא , יב ) , ובדומה : " ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו . שבר תחת שבר עין תחת עין " וכו ' ( ויקרא כד , יט - כ ) , ובניסוח שונה במקצת : " נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל " ( דברים יט , כא [ וראו עוד שמות כא , כד ]) . גם ספרות החכמה שותפה לתפיסה זו : " כורה שחת בה יפול וגולל
|
|