|
|
עמוד:138
פרק ג פסוקים כה - כז פסוק כה : טוֹב ה׳ לקוו לנפשׁ תדרשנּוּ : פסוק כו : טוֹב ויחיל ודוּמם לתשׁוּעת ה ' : פסוק כז : טוֹב לגבר כי יש ׂא על בנעוּריו : פסוק כה : כיוון שכבר הודה המקונן בפני קוראיו על אמונתו בחסדו של האלוהים , הרי שמפסוק זה ועד תום חלקה השני של הקינה ( פסוק לט ) הוא משמיע דברי חכמה כלליים על צדקת דרכו של ה ' ועל הדרך הראויה לאדם ללכת בה - להמתין בסבלנות בתקוה לזכות בחסדו של האלוהים . שלושת הפסוקים שבראשם האות טי " ת פותחים במילה " טוב " ומצביעים על שינוי שחל באווירת הקינה , על מידה כלשהי של אופטימיות . בפסוק יז לעיל העיד המקונן על עצמו : " נשיתי טובה " , היינו שכחתי את הטוב שהיה מנת חלקי , ועתה , בפסוקנו , זוכה עניין הטוב למשמעות אחרת : משריחם עליו האלוהים , מכיר המקונן בקרבתו ומודה כי " טוב ה ' לקוויו " . הצירוף " טוב ה '" נמשך גם אל חלקו השני של הפסוק והוא שב ומופיע בפסוקים אחרים , כגון " כי טוב ה ' כי לעולם חסדו " ( ירמיה לג , יא ) , פסוקים המדברים אף הם בחסדו וברחמיו , ואלה מיועדים לקוויו . לצירוף " קווי ה '" , שעניינו באלו שמשליכים עליו את יהבם ותולים בו את תקוותם השוו למשל תהילים לז , ט : " כי מרעים יכרתון וקווי ה ' המה ירשו ארץ " . גדול הוא כוחה של התקוה בימים קשים . " קווי ה '" הוא בלשון רבים , אך סוף הפסוק מדבר ביחיד : "[ טוב ה ' ] לנפש תדרשנו " . כל אחד ואחד מן המייחלים לה ' חייב להיות פעיל , לדרוש את ה ' , לחפשו ( זו משמעות דר " ש בפסוקים נוספים , כגון תהילים לד , יא : " ודורשי ה ' לא יחסרו כל טוב " ) , להתקרב אליו בכל לבבו . המקונן ממליץ לכל נפש לדרוש את ה ' , וכבר קיים זאת בעצמו , כאמור בפסוק הקודם : " חלקי ה ' אמרה נפשי " . פסוק כו : מכאן ואילך מעניק המקונן מניסיונו לסובל היחיד , שהרי סבל , גם אם הוא צרת רבים , מטביע את חותמו על כל אדם ואדם בנפרד . טוב ויפה יעשה אפוא האדם הסובל והמתייסר אם " יחיל " , היינו יצפה , לטוב ( והשוו האמור על תושבי העיר מרות : " חלה [ = ציפתה ] לטוב יושבת מרות " [ מיכה א , יב ]) . תרגום השבעים גורס " יוחיל " , שפירושו יקוה , כדרך שמעיד המקונן על עצמו , " אוחיל " ( פסוקים כא , כד ) . ובאשר לתיבת " דומם " : יתכן שיש להבין אותה כתואר הפועל במשמעות של בשקט , בסבלנות ( אף שהופעת ו " ו החיבור בראשה מקשה על פירוש כזה ) , ובדומה מתרגם התרגום הארמי תיבה זו בשורש שת " ק . אך שמא יש לנקד בפסוקנו " יחיל ודומם " , וראו התקבולת בדברי איוב : " לי שמעו ויחלו / וידמו למו עצתי " [ כט , כא ) . " דומם " פירושו יצפה , כלומר יקוה , וראו להלן פסוק כח : " ישב בדד וידום " , ומבאר שם ר ' ישעיהו מטראני : " שיחיל ודומם - ושניהם לשון תוחלת " . המקונן ממליץ לקוראיו להמתין בסבלנות עד אשר תגיע עת הצלתם , זמנה של " תשועת ה '" . על " תשועה " כהצלה ראו , למשל , את דברי ההודאה של שמשון אל ה ' לאחר נצחונו על הפלישתים : " אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת " ( שופטים טו , יח ) .
|
|