|
|
עמוד:70
פרק א פסוק כא שמעוּ כי נאנחה אָני אין מנחם לי כל איבי שמעוּ רעתי ש ׂשׂוּ כי אַתה עש ׂית הבאת יוֹם קראת ויהיוּ כמוֹני : במקום " שמעו " ברבים נראה שיש לגרוס בראש הפסוק " שמע " ביחיד ( וכך גם בתרגום הסורי ) , שהרי ירושלים ממשיכה בפסוקים כא - כב ומדברת אל האלוהים . בפניות קודמות אליו פנתה בציווי " ראה" ( פסוקים ט , יא ו - כ ) , ועתה היא פונה אל חוש השמע שלו . הפסוק חייב אמנם לפתוח באות שי " ן , אך מעבר לכך יש טעם בקריאה " שמע " , שהרי ירושלים השמיעה באזני אלוהים את אנחתה , לא אחת ולא שתיים ( ראו לעיל בדברי המקונן פסוקים ד , ח , יא ) , וזו נובעת מכך שאין לה מנחם ( ראו לעיל פסוקים ב , ט , יז ) - רמז לכך שהוא , ה ' , טרם ניחם אותה . ירושלים מצפה כי ה ' ישמע את אנחתה , והרי קולה נשמע היטב ; כל אויביה " שמעו רעתי " , לא נסתרה מהם הצרה שבאה עליה , ושמועה זו אף גרמה להם לעונג , לשמחה לאיד : " ששו " . לא נראה לפרש ששמחתם של האויבים נובעת מכך שה ' הוא שגרם לירושלים את צרותיה , ונראה יותר כי יש לפרש את הצירוף " כי אתה עשית " על ידי הבנת תיבת " כי " במשמעות של " כאשר " ( כגון בראשית יב , יב : " והיה כי יראו אותך המצרים " ) . רוצה לומר , כי כאשר עשה ה ' לירושלים מה שעשה , גרם הדבר לשמחתם של אויביה . הפועל " הבאת " בלשון עבר מעורר תמיהה , שהרי המשך המשפט הוא בלשון עתיד : " יהיו כמוני " . רש "י מבאר : " הלוואי והבאת עליהם יום המועד שקראת עליי ויהיו כמוני ברעה " , ובדומה אומר ר ' אברהם אבן - עזרא : " ויתכן להיות פירושו לעתיד ; לו תביא ביום שקראת ביד הנביאים ויארע להם מה שאירע לי " , אך דומה שיש לגרוס כאן את צורת הציווי " הבא " ( במקום " הבאת " ) ולראות את הת " ו שבסוף המילה כתוספת בהשפעת הפועל הקודם : " עשית " . עתה קוראת אפוא ירושלים לנקם ( ועל מוטיב זה במגילה ראו במבוא , סעיף ט ) . בעבר , היא מזכירה , " קרא עליי [ ה ' ] מועד לשבור בחוריי " ( פסוק טו ) , ועתה היא מבקשת כי יקרא מועד , יום , להשיב לאויביה כגמולם , להשמיד להרוג ולאבד . שמחה ושמחה לאיד בברכה השביעית מברכות הנישואין - הנאמרות מתחת לחופה ולאחר מכן , אצל המקפידים בכך , בסעודות של כל שבעת ימי המשתה - מופיעים שבעה לשונות של שמחה : " ברוך אתה ה ' ... אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה וחדוה אהבה ואחוה ושלום ורעות . מהרה , ה ' אלוהינו , ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם " ( יסוד הדברים בתלמוד הבבלי , כתובות ח ע " א ) . כל שמות העצם המייצגים שמחה הם מן המקרא , להוציא " דיצה " , אך במקרא נמצא עוד שמות נוספים : גיל ( הושע ט , א [ הברכה העדיפה את צורת הנקבה - גילה ]) ועליצות ( חבקוק ג , יד ) . במדרש שיר השירים רבה באה רשימה של עשרה לשונות שמחה :
|
|