|
|
עמוד:186
פרק ד פסוק י ידי נשים רחמניּוֹת בשלוּ ילדיהן היוּ לברוֹת למוֹ בשבר בת עמי : בסיומו של החלק השני של הקינה שעניינו ברעב , חוזר המקונן אל ראשיתו ( פסוק ג ) , אל יחס האמהות לבניהן בעת הרעב . לעיל נאמר על הנשים , שלא יכלו להניק את ילדיהן , שהן בבחינת " בת עמי לאכזר " , ואילו הרישא של פסוקנו מדבר לכאורה באהבת הנשים לילדיהן : " נשים רחמניות " , היינו נשים האוהבות את פרי בטנן ( וזו משמעותו היסודית של השורש רח " ם [ ראו ג , ב ]) . ויש לתת את הדעת על כך ש " אכזר" הוא היפוכו של " מרחם " ( וראו בפירוש לפסוק ג ) . למרבה הזוועה מתברר מיד שהאמהות " הרחמניות " , אשר הרעב הטריף את דעתן , יוצאות כנגד טבען : " בישלו ילדיהן " במו ידיהן . אין זו פעולה ספונטנית הנמשכת כהרף עין , אלא תהליך ממושך , הגורם לנשים להמתין עד שבשר ילדיהן יוכשר למאכל . הנשים אכן אוכלות את בשר ילדיהן : " היו לברות למו " , כלומר בשר הילדים היה להן למאכל . לשורש בר " ה במשמע של אכ " ל ראו למשל : " ויבוא כל העם להברות את דוד לחם " ( שמואל - ב ג , לה ) , וכן : " תבוא נא תמר אחותי ותלבב לעיניי שתי לביבות ואברה מידה " ( שם יג , ו ] . את המילים הנועלות את הפסוק ( " בשבר בת עמי " ) ניתן לפרש במשנה הוראה , כפל משמעות ( כפי שהוא לעיל ב , יא ) . האחת - בצרת בת עמי , כדרך שפורש לעיל הפסוק : " נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי " ( שם ) . השנייה - " שבר " במשמעות של אוכל , כפי שהוא ב " וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו ... רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות " ( בראשית מב , א - ב ) , ולפי זה " בשבר בת עמי" משמעו שהילדים היו לאמותיהן כמאכל בארוחה . ותנו דעתכם למשחק המילים בין " לברות " לבין " שבר " . הכינוי " בת עמי " מחזיר אותנו , כאמור , אל ראש השורה השנייה בפסוק ג : " בת עמי לאכזר " , וכך נרמז הקורא שהתנהגות הנשים , " בת עמי " , הלכה ונתעצמה - מהימנעות מהנקה הנובעת מחוסר אונים עד לבישול בשר הילדים ואכילתו . אכילת בשר ילדים לעיל ( בפירוש על ב , כ ) עסקנו באזכורים של אכילת בשר ילדים במצור . אף שיש להניח כי קודם לאכילת בשר אדם יש לבשל אותו , הרי שבישול בשר אדם נזכר במקרא בשני פסוקים בלבד , בפסוקנו ובסיפור המצור על שומרון , בדברי אישה אחת אל המלך אודות חברתה : " האישה הזאת אמרה אליי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר . ונבשל את בני ונאכלהו ואומר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחביא את בנה " ( מלכים - ב ו , כח - כט ) . גם בתיאור המצור שקדם לחורבן בית שני מסופר על בישול ילדים על ידי אמותם . יוסף בן מתתיהו מספר על אשה , מריה בת אלעזר , שהמיתה את בנה ואחר כך צלתה אותו ואכלה את מחציתו ואת השאר הסתירה ושמרה . מיד אחרי כן הגיעו המורדים , וכאשר עלה באפם ריח הבשר איימו עליה שימיתוה מיד אם לא תראה להם את
|
|