|
|
עמוד:
הטקטי - אופרטיבי . בתווך נשמעו קולות חלושים יחסית שהצביעו גם על הבעיה שבצמצום ההיכרות העמוקה עם מושאי המחקר ובאובדן " הכלים המסורתיים " . במסגרת זאת , בולטים מחקרים שכתבו אנשי מודיעין אמריקאיים , בעקבות מה שנתפס בעיניהם ככישלונות שנבעו מחוסר היכרות מספקת עם תרבויות אחרות , בפרט מזרח תיכוניות . פרק ותיק ולא מספיק נלמד בישראל קשור להערכות המודיעין האמריקאי ערב המהפכה האסלאמית באיראן ( . ( 1979 סוכנות ה , CIA - שהייתה בעלת נוכחות עמוקה באיראן וקשרים הדוקים עם צמרת השלטון בטהראן , כשלה בזיהוי המציאות המתהווה במדינה ובניתוח כיווני השינוי . כך , נטו חוקרי הסוכנות להערכת יתר של עוצמת שלטון השאה , ולתפיסת המחנה האסלאמי בהנהגת ח ' ומיני כגורם שולי במחנה האופוזיציה . תחקירים מאוחרים הצביעו על שורשי ההערכות הלקויות , ובראשם מיעוט מפגשים עם גורמים איראנים ; היעדר מומחי תוכן לנושא האיראני ; עניין ועיסוק מוגבלים בכתבים של מנהיגי האופוזיציה , ובראשם ח ' ומיני ; והסתמכות רבה מדי על מודלים תיאורטיים כמפתח לניתוח המציאות . כל אלה היו בסיס להצגת תמונת מצב והערכה שגויים בפני מקבלי ההחלטות בוושינגטון . לקחים עכשוויים יותר עוסקים בטראומות האמריקאיות המרכזיות של שני העשורים האחרונים : פיגועי 11 בספטמבר 2001 וחוסר ההצלחה במערכות שנוהלו בעיראק ובאפגניסטן במטרה לכונן בהן " סדר חדש " . בהקשר הזה בולט מחקר שפרסמה ב 2014 - קבוצת חוקרים ששירתו ברובם בגופי ביטחון בארה " ב . כותרתו : " שיפור המומחיות האסטרטגית : לקחים מ 13 - שנות מלחמה " . אחת הקביעות הבולטות במחקר היא כי " הטכנולוגיה לא יכולה להחליף הבקיאות בהיסטוריה , בתרבות ובשפה , בשל אופייה האנושי והלא יציב מטבעה של המלחמה " . הניתוח גילם ביקורת נגד תפיסת " המהפכה בענייני צבא " ( RMA ) שקבעה כי שליטה בטכנולוגיה מודרנית ועליונות במידע עשויות להעניק יכולת הכרעה מהירה ומובהקת במערכות הצבאיות , וזאת בהסתמך על התקדים האמריקאי במלחמת המפרץ הראשונה . ההישענות על תפיסה זאת במקרים המורכבים של עיראק ושל אפגניסטן הוכיחה עצמה ככישלון חרוץ . הסתפקות בעליונות טכנולוגית , אך לצדה בורות במרחב התרבותי שבו הופעל הכוח הצבאי , גרמו לדברי החוקרים לכישלון במימוש היעדים האסטרטגיים . מאוחר מדי הבינו האמריקאים כי לצורך שיפור הסיכוי לקידום יעדיהם , עליהם להעמיק בהבנת המערכות הפוליטיות והחברתיות המורכבות ובהכרת התרבות בשתי המדינות , וכן לקדם מהלכים במישור האזרחי למול האוכלוסיות המקומיות . השיח הישראלי לגבי צמצום הבנות העומק מוגבל בהשוואה לזה שמקיימים בנושא גופי המודיעין האמריקאים . השיח בישראל משקף נכונה הכרה ולפיה יש בעיה ביכולת המודיעין להתמודד עם אתגרי העת הנוכחית . במסגרת זאת , מזוהה במדויק הקושי של המודיעין לתת מענה למול תזזיתיות תכופה בדיוקנו של המזרח התיכון , ולמול הדומיננטיות של הציבורים ושל מרחבי הרשת . המענה המוצע ממוקד ב " כלים החדשים " , ללא אזכור כמעט של הצורך בהעמקת ההבנה לגבי עולמו של " האחר " . במסגרת זאת בולטות הקריאות ( הנכונות כל אחת שלעצמה ) - לגיבוש מבנה רשתי ושטוח למערכת המודיעין , לפיתוח השיח הפנימי בתוך גופי המודיעין , להעמקת ההיכרות והשימוש עם עולם הרשתות , וכן להסבת שיטות האיסוף והניתוח הכמותיים שפותחו בעיקר לצורך מעקב אחר אובייקטים צבאיים גם ליעדים " רכים " דוגמת התנהלות ציבור . חיבורו המעמיק של איתי ברון , " המחקר המודיעיני - בירור המציאות בעידן של תמורות ושינויים " ( , ( 2015 משקף במידה רבה את יסודות המשבר , ולפרקים גם את ההתעלמות ממנו . החיבור חותר לתאר את הבעיות המלוות את המודיעין בהתמודדותו עם האתגרים העכשוויים , ולהעלות הצעות למענה אפשרי עבורן . בין הליקויים שבהם ברון דן בולטים " כשל הדמיון" ו " הדבקות בקונספציה " ( המורשת החשובה של אוקטובר 1973 הנטועה עמוק בתודעת ובהוויית המודיעין הישראלי ) , ובין הפתרונות האפשריים מנותחות שיטות כגון " הסרטה לאחור " , " אפשרויות מתחרות " , " חוכמת המונים " , ו " צוותים אדומים " . זאת , לצד הרחבת העיסוק ב " ביג דאטא " , בין היתר כמענה לצורך להבין את הציבור , שלו משקל גובר בעיצוב המציאות . עם זאת , המחקר נעדר עיסוק בצורך לשפר או לחזק את הבנות העומק אודות " הצד השני " . כך , בעוד המחקר תורם רבות לשכלול שיטות העבודה של חוקר המודיעין , תוך מיקוד בממד האנליטי - לוגי , הוא מתעלם מיסוד שבלעדיו המאמצים האלה ישאו אפקטיביות נמוכה או היעדר דיוק . העצות החשובות המובאות בחיבור חיוניות בתור תוספת להבנות העומק , לא כחלופה להן . כלל היבטי משבר המודיעין , ובראשם כמובן צמצום הבנות העומק , עלולים להביא לאבדן רלבנטיות של גופי ההערכה המודיעיניים , ובפרט אלה העוסקים בממד האסטרטגי ופועלים מכוח מעמד של " מעריך לאומי " . בעולם הנוכחי , " השטוח והרשתי " , החשיבה האסטרטגית היא נחלת הכל ( בעיקר הקברניטים ) , כלי ה " ביג דאטא " פתוחים לכל משתמש ברשת ומכוני המחקר האקדמיים חותרים להוביל את ניתוח תהליכי העומק . בעולם הזה מאוים היתרון היחסי של המודיעין כמי שמתיימר להבין לעומק ולרוחב את המציאות ולנתח את כיווני התפתחותה , והוא עלול להידחק למרחב האופרטיבי - טקטי , שבו יש לו יתרון יחסי מובהק והצלחה רבה . מסורת וקידמה במודיעין - סתירה או השלמה ? עצם הקביעה כי קיים משבר בגופי המודיעין אינו עניין מוסכם , קל וחומר לקחים מ 13 - שנות מלחמה : " הטכנולוגיה אינה יכולה להחליף את הבקיאות בהיסטוריה , תרבות ושפה"
|
|