|
|
עמוד:
הפתעה , “ יתד נאמן ” והונאה של פרחי טייס תנאי הכרחי להצלחת “ מוקד ” היה ההפתעה . זו הושגה באמצעות סדרה ארוכה של צעדים , שהמרכזי שבהם היה הפעלתו של “ יתד ” . היה זה סוכן מצרי שהושתל במדינת ישראל , נתפס , “ הוכפל ” על ידי שירות הביטחון הכללי והזין את שולחיו במידע שיצר בקרב מנהיגי מצרים שאננות וביטחון עצמי . 13 רפעאת עלי אל גמאל , עבריין מצרי צעיר , נעצר במצרים . שירותי המודיעין המצריים הציעו לו חלופה למשפט ולשנות מאסר ארוכות : ריגול במדינת ישראל הצעירה . נבחרה עבורו זהות בדויה של יהודי מצרי בשם ז ’ ק ביטון , שתחתיה הוא הפליג בראשית 1955 ממצרים לאיטליה . מטרתו הייתה להקים בארץ עסק כלכלי , שישמש כמסווה לפעילות הריגול שלו . שירות הביטחון הכללי לכד אותו מספר חודשים לאחר שהגיע לארץ . גמאל הסכים לשמש כסוכן כפול תחת הכיסוי של בעל משרד נסיעות בשם “ סיתור ” בתל אביב . המצרים , ראו ב ” יתד ” את בכיר הסוכנים שלהם , והרעיפו עליו כספים ומשימות כאחד . לאורך כל שנות ה 50 - וה 60 - הוא הזרים - בהפעלה משותפת של שירות הביטחון הכללי וחיל האוויר - מידע לקהיר , אמיתי ברובו אך מכוון למטרה אחת : לשכנע את המצרים כי חיל האוויר הישראלי אינו מסוגל או מעוניין לתקוף את שדות התעופה שלהם . גמאל , הזרים בקביעות מידע על תוכניות הקרב של החייל . על פי התוכניות האלה , חיל האוויר ישמור על שמים נקיים ויתמקד במהלך המלחמה בסיוע לכוחות הקרקע התוקפים במצרים בשטח סיני . לאור מידע זה לא טרחו המצרים להגן על מטוסיהם בשדות התעופה , ולא ציפו למתקפת פתע אווירית . שש שנים לאחר מותו הצליח במאי וסופר מצרי בשם צלאח מורסי לקבל את עיקרי התיק של גמאל מהמודיעין המצרי . הוא הוציא לאור ספר שהפך לסדרת טלוויזיה מוצלחת במיוחד , שבה כונה גמאל “ ריפעאת הוגאן ” . גמאל 14 הפך לגיבור לאומי במצרים , ונותר עד עצם היום הזה . בחיל האוויר לא הסתפקו בהונאה של “ מבצע יתד ” . לקראת שעת האפס נוספו רכיבים שהיו אמורים להסתיר את המבצע עד לרגע האחרון . הראשון שבהם היה בחירת השעה המדויקת להתקפה 7 : 45 - בבוקר לפי שעון ישראל , 8 : 45 לפי שעון מצרים . השעה נבחרה בניגוד למסורת הצבאית , שבה נפתחו התקפות אוויריות עם אור ראשון . השעה שנבחרה אפשרה לטייסי חיל האוויר הישראלי , שיודעו בדבר המבצע רק כשקמו משנתם , להשלים לילה של שינה מלאה ולקום רעננים . בשעה זו מתחילים הערפילים להתפזר מעל הדלתא של הנילוס וסיורי הבוקר ששיגר חיל האוויר המצרי מדי יום להגן על בסיסיו , נחתו כבר , והטייסים פנו לדרכם . טייסים אחרים , היו באותה שעה בחדר האוכל או בפקקי תנועה בדרך לבסיס . לפיכך גבר אפקט ההפתעה והותיר מעט מאוד טייסים בכוננות מבצעית מיידית להגיב להתקפה . אמצעי נוסף היה שמירה על דממת אלחוט מלאה עד לרגע תחילת התקיפה . הייתה זו משימה לא פשוטה , לאור העובדה שבמבצע השתתפו כל מטוסי חיל האוויר . הטייסים תודרכו כי במקרה של תקלה , יש להסתובב ולחזור לבסיס מבלי לפצות פה , ובמקרה שהדבר אינו אפשרי - לנטוש את המטוס מבלי להפעיל את הקשר . במקביל כל נתיבי הטיסה מערבה , ללב הים התיכון ומשם דרומה , היו בגובה נמוך מאוד . זאת כדי לאפשר לכוח לחמוק מתחת למכמ ” ים המצריים שבאל עריש ובאל רומני . רכיב ההונאה האחרון נועד לשדר למצרים כי בבוקר המבצע מתנהל חיל האוויר כרגיל . כבר בשעה , 6 : 45 שעה לפני ההתקפה , המריאו חניכי קורס הטייס במטוסי אימונים מסוג “ פוגה מיגיסטר ” , וניהלו שיחות ממושכות תוך שימוש בתדרי הקריאה של טייסות הקרב של החייל . טיסות אלו שידרו מצג סיגינטי של “ הכול כרגיל” 15 בחיל האוויר בתדרים שהיו חשופים להאזנה המצרית . ריכוז הכוח , סבבי מטוס ומבחן פתע של הרגע האחרון ההונאה וההפתעה לא הספיקו כדי לנצח במתקפת הפתע . היה צורך בריכוז כוח אווירי . זו לא הייתה משימה פשוטה . מספר מטוסי חיל האוויר הישראלי עמד על - בין חצי לשליש ממספר מטוסי הקו הראשון של חילות האוויר הערביים . זאת מבלי לקחת בחשבון תגבור ממדינות ערביות שהבטיחו לעמוד לימין מצרים במקרה של מלחמה . כדי לשתק את חילות האוויר הערביים נדרשו לפחות 16 530 מטוסי תקיפה . כדי לגשר על הפער השקיע חיל האוויר מאמץ אדיר בצמצום “ סבב במטוס ” . יכולתו המבצעית של כל חיל אוויר נמדדת בין היתר ביכולתו להפעיל מספר רב יותר של מטוסים במסגרת זמן נתונה . בכל פעם שמטוס חוזר מגיחה נדרשת סדרה ארוכה של פעולות - תדלוק , חימוש , הכנסת אמצעים לביצוע המשימה , תדרוך הטייסים ועוד - בסבב הזה שנמשך בין הר עג ’ לון . המכ ” ם הירדני שבפסגתו זיהה את ההתקפה והירדנים מיהרו להזהיר את בעלי בריתם המצרים
|
|