|
|
עמוד:
אחת לחודש , לחצי שעה בכל פעם . הפגישה הראשונה התקיימה ב -27 בינואר , 1968 כשמונה חודשים לאחר המעצרים . *** היהודים במצרים התחלקו לבעלי נתינות זרה , בעלי נתינות מצרית וחסרי נתינות , שהיו הרוב . בחודשים הראשונים למעצר השתחררו בעלי הנתינות הזרה , בסיוע הקונסולים של מדינותיהם , וגורשו ממצרים . ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים יהודיים ולא - יהודיים לא חדלו להתעניין בגורל העצירים . הגדיל לעשות שגריר ספרד בקהיר , אנחל סגאס ( , ( Angel Sagaz שהחליט , על דעת עצמו , להעניק לכל היהודים חסרי הנתינות דרכון ספרדי . הוא התבסס על החייאת החוק למתן דרכון ספרדי לכל יהודי אשר הוכיח קשר , ולו הרופף ביותר , למגורשי ספרד ובכך אילץ את משרד החוץ במדריד לקבל את יוזמתו . במאי 1968 קמה במשרד החוץ הספרדי קבוצה שטענה כי הסיוע ליהודי מצרים פוגע באינטרסים הספרדיים בארצות ערב . למרות זאת המשיך סגאס להעניק ביד נדיבה דרכונים ספרדיים ליהודים חסרי נתינות שהביעו רצון לעזוב את מצרים . לעתים הוא פעל בלי לשתף את צוות עובדיו . כך , לדוגמה , למרות שלפי הנהלים הדיפלומטיים רק הקונסול הוא זה שאמור לחתום על דרכונים , סגאס מחק את השורה המודפסת בדרכון שם כתוב ' חתימת הקונסול ' , כתב במקומה ' חתימת השגריר ' וחתם בעצמו על הדרכונים ( ראו צילום ) . עד 1969 עזבו את מצרים בסיוע סגאס , 615 משפחות , כ - 1 , 500 נפש . השגרירות הספרדית השתתפה במימון הוצאות הנפקת המסמכים והעברת העצירים ומשפחותיהם לנמל התעופה בקהיר או לנמל אלכסנדריה . לאחר שחרור העצירים היהודים חסרי הנתינות , נותרו בבית המעצר טורה 95 עצירים בעלי נתינות מצרית ללא " אבא " שיגאל אותם . באוקטובר , 1967 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפעול לשחרורם של העצירים היהודיים מבית המעצר " אבו זעבל " ושל אסירי " מבצע סוזאנה" ( " עסק הביש " ) תמורת שבויי המלחמה המצריים שהיו בידי ישראל . ההחלטה ירדה לטמיון בשל עמדתו של שר הביטחון דאז , משה דיין , שהצהיר ש " אין לקשור בין שבויי מלחמה לבין עצירים אזרחיים " . ירושלמי מביע בספרו אכזבה ממדיניות ישראל כלפי העצירים היהודיים במצרים . לדבריו , " שומה היה על ישראל לראות כחובה לאומית ואנושית שחרור כל יהודי שנעצר בהיותו יהודי ו / או ציוני ולהתעקש על כך " . מחקרו מלמד כי אף שר בממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר לא קם ודרש לקדם את החלטת הממשלה בנושא . כידוע , רק הודות להתעקשותו של ראש " המוסד" באותה עת , מאיר עמית , ועמידתו האיתנה מול דיין , שוכנע ראש הממשלה אשכול לדרוש גם את שחרור אסירי " מבצע סוזאנה " תמורת השבויים המצריים . בפברואר , 1968 לאחר שחרור השבויים המצרים , נותרו בידי ישראל אזרחים מצרים ועזתים . סמנכ " ל משרד החוץ לענייני המזה " ת , שלמה הלל , ביקש משר החוץ אבא אבן לדרוש מדיין לעכב את שחרור האזרחים המצרים והעזתים עד לשחרור העצירים היהודים אך לא נענה . יתר על כן , ב - 8 במרס 1969 נשבה טייס מצרי , לאחר שנטש את מטוסו מעל סיני . הטייס , שהיה חתנו של בכיר במודיעין המצרי , שוחרר כבר בקיץ . 1969 העצירים היהודים בעלי הנתינות המצרית נותרו בבית המעצר עוד שנה תמימה , ושוחררו רק ב - . 1970 זאת לא בזכות ישראל , אלא בשל לחץ חוזר ונשנה של ממשלת צרפת על נאצר . צרפת אף העניקה ליהודים תעודות מסע צרפתיות . אחרוני העצירים הגיעו לפריס ב - 29 ביוני . 1970 למעלה משלוש שנים מיום מעצרם . בסך הכול עזבו את מצרים לאחר " מלחמת ששת הימים " כ - 1900 יהודים . קהילת יהודי מצרים שילמה מחיר כבד ביותר על הניצחון הישראלי במלחמה . יותר מכל קהילה יהודית בארצות ערב האחרות . הספר חמש הדקות הארוכות , פרי עטו של עובדיה ירושלמי , חבר המל " ם , זכה במענק מטעם קרן קדושי קהיר , במל " ם . השקת הספר , שיצא לאור בהוצאת " אחיאסף " , והענקת המלגה התקיימו במל " ם , ב 2 - ביולי 2017 דרכון ספרדי שניתן לעצירים ממצרים
|
|