|
|
עמוד:
המושג " ביזנטי " הפך נרדף ל " ערמומי" אסטרטגיית העל של הביזנטים הייתה להפוך את ריבוי אויביהם ליתרון . האמצעים : דיפלומטיה , הטעיות , שוחד והמרת דת במגמה להפכם לבני ברית ולהביאם להילחם זה בזה במקום בביזנטים . חמושים במידע מהתיקים הסיתו הביזנטים מדינה נגד רעותה , עוררו מרידות פנימיות בארצות אויב , שיחדו מלכים , חאנים וחשמנים , החזיקו " אורוות " של טוענים לכתר לכמעט כל כס מלכותבאירופה ובמזה " תוהרחיבו אתהשפעתםמעבר לטווחשלצבא או צי כלשהם . המושג " ביזנטי " הפך נרדף ל " ערמומי " או למי ש "מתאפיין ברקימת מזימות " . זאת נוכח מזימות בעלות מוסר מפוקפק שבהן נקטו הקיסרים . הביזנטים סברו שכל מה שנעשה בשם הקיסרות לא יכול להיחשב פגום . גם כשהקפידו למלא אחר אותיות הסכמיהם הבינלאומיים , הם הפרו תכופות את רוחם ושאפו ליתרון אסטרטגי בכל מצב . הביזנטים היו מומחים ביצירת פירוד בין אויביהם , בעידוד הבדלים אתניים . שבטי הערבות כמו ההונים החלו את דרכם במרכז אסיה כשבטים קטנים והתרחבו באמצעות הטמעת תרבויות אחרות שכבשו , כך שבשיא כוחם היו מורכבים מקבוצות אתניות רבות . חתרנות יכלה לגרום להפיכת תהליך זה לאחור על ידי יצירת פילוג בקרבם תוך הצתת מתחים אתניים בסיוע שוחד , בריתות ושכנוע . בנוסף עשו שימוש בפאר של בירתם ובניצול כמיהת ראשי השבטים לתארים ולמתנות . טקטיקת השימוש בטקסים וגינונים מרשימים היה אמצעי יעיל בידי הביזנטים . אורחיהם היו מובלים ברחובות העיר המרשימה , ואגב כך נפעמים מביצוריה , ואחר הובלו לארמון המפואר והסתנוורו מהדרו . לאחר מכן הורעפו במתנות יקרות ונרמז להם כי עושר צפוי להם אם יעמדו לצד הביזנטים . נדירים היו המקרים שבהם דחה ראש שבט נוודים מערבות מרכז אסיה הצעה כזו . במסגרת כבוד המלכים נעטפו המבקרים באין ספור משרתים ומתורגמנים , שהונחו להפיק מחברי המשלחת את מירב המידע האפשרי . אם , למשל , נראה היה שהסולטן הטורקי עומד לצאת במתקפה , היה הקיסר הביזנטי משלח נגדו טוען לכתר , למשל אחיו הצעיר . כשזהב ביזנטי בכיסיו ותומכים חמושים לצדו , זרע הטוען לכתר הרס בשטח הטורקי ומשבש תוכניות למתקפה על ביזנטיון . הישגים נכבדים הושגו באמצעות הדיפלומטיה . באותה תקופה לא נהגו להציב שגרירים קבועים והקשרים בין מדינות התקיימו על ידי שיגור שגרירים או משלחות אד הוק . בדרך הטבע , הקיסר הביזנטי שיגר למשימות אלה אצילים ואנשי כמורה נאמנים עליו . אותם שגרירים הכירו את המדינות שבהן ביקרו , הודות לנסיעות קודמות או למוצאם האתני . הם תודרכו ביסודיות בטרם יצאו לדרכם , הן לגבי היעדים והן לגבי ההתפתחויות באותן מדינות . השגרירים , שנשלחו לעתים לשנה , נוצלו לאיסוף מודיעין , אך גם מילאו תפקידים חשובים אחרים . לעתים הצילה הדיפלומטיה את ביזנטיון כשהצבא לא היה מסוגל לעשות כן . כך היה כשתקפו השבטים ההונים את הקיסרות . במחצית המאה החמישית , תחת הנהגת מנהיגם מטיל האימה אטילה , איימו ההונים על נכסים ביזנטיים בבלקן . הקיסר תיאודוסיוס השני ( 450 408 - ) שיגר בשנת 434 משלחת מיוחדת לאטילה , שישב אז בצפון מזרח הונגריה , כדי להגיע להסכם שלום . בהסכם התחייבו הביזנטים לשלם להונים מס עובד גדול . הסכם דומה נחתם במאה השישית עם הפרסים , היריב המסוכן ביותר במזרח . ההסכמים לא שרדו לעד : לעתים הומרו במאבק צבאי ופעמים אחרות בהסכם חדש , אך בכל מקרה שאיפת הביזנטים הייתה להימנע מעימות צבאי . הביזנטים , שכה חששו ממחיר המלחמה , הצליחו פעמים רבות להביא לכך שאחרים ילחמו עבורם . אם למשל הבולגרים גרמו לצרות , נקראו הרוסים לדגל ; אם הרוסים היו בעייתיים זומנו הפטצינקים ( שבט ממרכז אסיה ) . לביזנטים היה כמעט תמיד בן ברית בעורף הגיאוגרפי של יריביהם הפוטנציאליים . גם כלי השוחד הוכיח עצמו היטב במבחן עלות - תועלת , שכן שקית זהב יכלה לחסוך לביזנטיון את שימוש יקר בצבא . לא היה אדם שנחשב חסין לשוחד . כך שארל מאנז ' ו , ששלט מ 1266 - על סיציליה ועל חלק גדול מאיטליה , תכנן לכבוש את קונסטנטינופול ולהפוך לקיסר . הקיסר הביזנטי מיכאל השמיני פליאולוגיס ( 1282 - 1259 ) מנע את ההתקפה כששלח זהב רב לאפיפיור ניקולס השלישי , שאסר על שארל לתקוף והפנה את מאמציו למסע צלב בטוניס . ב , 1282 - כשאותו שארל מאנז ' ו שוב הציב איום , סייע מיכאל השמיני לפריצת התקוממות של הסיציליאנים נגד שלטונו וכך נגנזו סופית חלומותיו למלוך בקונסטנטינופול . דוגמה נוספת לכישרון התככים והמזימות שהפכו את המושג " ביזנטי" למטבע לשון : בשנת 1259 מיכאל השמיני פלאולוגוס , אז קיסר ניקאה , עמד עם צבאו מול כוח עדיף בפלהגוניה שביוון . המחנה שמנגד כלל נסיכים איטלקיים ופראנקים שהקימו נסיכויות ודוכסויות עצמאיות ביוון , לאחר נפילת קונסטנטינופול בידי אבירי מסע הצלב הרביעי ב . 1204 - בן בריתם היה מיכאל אנגלוס , הרודן של אפירוס שקיווה לקחת מחדש את קונסטנטינופול לעצמו . מיכאל השמיני שלח מרגל , שהתחזה לעריק , לדווח למיכאל אנגלוס כי הקיסר שיחד את האיטלקים והפראנקים לפנות נגדו בקרב הבא . אנגלוס , בעצמו אציל ביזנטי , היה מודע היטב לטקטיקות שקיסר ביזנטי היה מפעיל , והסיפור נשמע לו אפוא אמין . בחששו מבגידה הוא אסף מיד את צבאו ונמלט בחסות החשיכה . כשבעלי הברית התעוררו למחרת וגילו שהאפירים הסתלקו , הם חשבו שהקיסר הגיע להסדר עמם – שכן ככלות הכל דובר בביזנטים – להתנפל עליהם , המערביים . משום שגם הם חששו מבגידה , מאות מהם עזבו את שדה הקרב . בעמדו עתה מול חלקיק בלבד מהכוח המקורי , תקף מיכאל השמיני את בעלי הברית והרג או לקח בשבי את יתרת הצבא . שנתיים מאוחר יותר כבש את קונסטנטינופול והפך לקיסר ביזנטיון המחודשת . לסיכום , בעידן תוכניות הריאליטי שבמרכזן הישרדויות למיניהן , אין כהיסטוריה של האימפריה הביזנטית כדי להמחיש הישרדות מהי . המקורות המלאים מופיעים בגיליון האינטרנטי הביזנטים , שכה חששו ממחיר המלחמה , הצליחו פעמים רבות להביא לכך שאחרים ילחמו עבורם . אם למשל הבולגרים גרמו לצרות , נקראו הרוסים לדגל ; אם הרוסים היו בעייתיים זומנו הפטצינקים ( שבט ממרכז אסיה ) . לביזנטים היה כמעט תמיד בן ברית בעורף הגיאוגרפי של יריביהם הפוטנציאליים
|
|