|
|
עמוד:
אחרים מחוצה לו בנושא כוונותיו של נשיא מצרים התקיים רק ימים מספר טרם הגעתו של סאדאת לישראל , אולם לדיון זה לא הוזמן יצחק אורון . במקרה או שלא במקרה , הוזמנו גורמים אחרים והציגו נתוני מחקר שתאמו במידה רבה להלך הרוח באמ " ן ובצמרת צה " ל . אורון דיבר תמיד על חשיבותם של מחקר בסיסי ותהליכי עומק לשם פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר . בעוד במוסד התקיים תהליך כזה , באמ " ן הוא לא התרחש עקב עומס על המערכת והכרח להקצות כוח אדם למקומות אחרים , חשובים לא פחות . היעדר מפגש עם תהליכי עומק ומחקר בסיסי באמ " ן גררו מסגרת חשיבה וטרמינולוגיה שהובילו לתהליך מודיעיני שגוי ביסודו , החל מהגדרת הצי "ח ועד לניתוח ולהסקת מסקנות מוטעות . מדיונים שהתקיימו באמ " ן ניתן ללמוד כי לאחר " המהפך " הוגדר צי " ח חדש , אך הנחת העבודה הבסיסית היתה שאין שינוי בדבר אחד - במוקדם או במאוחר , צפוי מבוי סתום בהתקדמות לקראת הסדר . הצפי היה שיווצר משבר בולט יותר בשל הממשלה הניצית ושפני הדברים הולכים לקראת מלחמה רחבה וכוללת , שיש להתכונן אליה . שני מסמכים נכתבו על ידי ראש אמ " ן עצמו : האחד ברוח דומה לנייר המחלקתי תוך חידוד הדברים , והשני היה מכתב חריג ובו נותחו התגובות האפשריות של ישראל ואת אלה של מצרים לכל אחת מהן . נייר זה הרתיח את ראש הממשלה , והוא דרש מגזית להשיבו מכל המכותבים כדי להשמידו יחסים מורכבים בין המודיעין לקברניט שתי מערכות יחסים חשובות ניצבות בלב הדיון – בין ראש הממשלה מנחם בגין לאמ " ן ובין ראש הממשלה למוסד . לשני הארגונים אתגרים וקשיים אובייקטיביים , וכן אוריינטציה להתריע על איומים . אלא שהמוסד הקדים את אמ " ן בקיום תהליך שעסק ב " סימנים לשלום " הלכה למעשה . הגם ששני הארגונים הגיבו לסימני השלום שכבר היו בפתח , ולא גילו אותם מתוך החומר המודיעיני הפנימי של מצרים , הרי שבמוסד כבר מאמצע 1976 הופצו לקטים שבועיים בעניין . לדברי אורון , הניירות של המוסד הופצו גם לראש הממשלה בגין , שנהג להודות לו עליהם . אמ " ן פיגר אחרי המוסד והחל לחפשם באופן מתודולוגי רק באפריל . 1976 בקיץ 1977 נפגש עבד א - רחמן חסן א - תוהאמי , סגן ראש ממשלת מצרים דאז , עם משה דיין במרוקו , ושמע ממנו על עמדות ישראל לקראת משא ומתן צפוי . המוסד היה שותף בסוד מפגשים אלה ואילו אמ " ן מודר מהם . ראש אמ " ן אמנם קיבל את הסטנוגרמות של מפגשים אלה מידי חקה , אך גם אז , לדבריו , הוא לא מצא בהם דבר מיוחד זולת גישתו החצופה והיהירה של תוהאמי . לא ברור מדוע אמ " ן מודר מהפגישות החשאיות ויש הגורסים כי גם המוסד מודר מהן , ונוכחותו בהם התבקשה רק לשם אבטחתם . מתוך מסמכים שנחשפו בארכיון המדינה ניתן לעמוד על כך שבגין רכש אמון במוסד . נראה כי כשלמקבל החלטות יש תחושת הזדהות עם הדברים שאומר גוף מודיעין אחד , הוא יעדיף אותו על פני גוף אחר . ב 16 - בנובמבר 1977 התקיים באמ " ן דיון לקראת הגעתו של סאדאת ארצה . בתחילת הדיון עלתה השאלה מה עומד מאחורי המהלך של סאדאת . ראש אמ " ן ענה כי הוא נמנה עם הטוענים כי סאדאת עצמו עדיין איננו יודע . בעקבות דיון זה הופצו שלושה ניירות . האחד , שכתבה מחלקת המחקר , הופץ בתפוצה הרגילה וביטא את המהלך המצרי . שני מסמכים נכתבו על ידי ראש אמ " ן עצמו : האחד ברוח דומה לנייר המחלקתי תוך חידוד הדברים , והשני היה מכתב חריג ובו נותחו התגובות האפשריות של ישראל ואת אלה של מצרים לכל אחת מהן . נייר זה הרתיח את ראש הממשלה , והוא דרש מגזית להשיבו מכל המכותבים כדי להשמידו . ייתכן ומעמדתו כראש ממשלה , בגין לא היה שותף לקונצנזוס באמ " ן , גם אם נהג לומר דברים אחרים מיציע האופוזיציה . ההחלטה של בגין למדר את אמ " ן מהמפגשים במרוקו , גרעה , לדעת אמ "ן מחקר , מהתהליך המודיעיני בשל " היעדר מידע מכוחותינו " . בעוד אמ "ן נצמד לקונספציה על פי הממד הצבאי בלבד ושם את יהבו על היכולות של מצרים , הדרג המדיני התמקד בשיחות החשאיות ובכוונותיו של נשיא מצרים כדי לתת הזדמנות לתפנית המדינית שלו . מחלוקות בין הדרג המדיני ובין המודיעין אינן נדירות . הקברניט אינו חייב לשתף את המודיעין בסוד ענייניו או אפילו לאמץ את הערכותיו . מחד גיסא , אין לקשור את ההערכה המודיעינית ב " מידע מכוחותינו " , שכן המודיעין אמור להיות עצמאי ובלתי תלוי בהערכותיו . מאידך גיסא , היו שטענו כי יש לכך מחיר - אי מיצוי היכולת המודיעינית . אלא , שגם כשהובאו תמלילי המפגשים החשאיים בפני המודיעין וגם כשהודיע סאדאת על כוונתו להגיע לירושלים - עדיין הוטל ספק רב בכוונותיו . לפיכך , לא ברור אם הערכתו של אמ " ן היתה שונה לו היה מלכתחילה בסוד העניינים . תחום אחריותו של המודיעין בעוד שהקשיים של ארגוני מודיעין בהתמודדות עם איומים נחקרו בצורה אינטנסיבית ב 60 - השנים האחרונות , הספרות המחקרית הדנה בזיהוי הזדמנויות או בתפניות אסטרטגיות בכיוון של שלום טרם זכתה לדיון אקדמי מספיק . במציאות העכשווית המשתנה , המושגים " ברית ורשה " ו " ברית נאט " ו " אולי אינם ניצבים זה כנגד זה במלוא מובנם , אך נוצרים שני קטבים בעלי משמעות חדשה . אל מול קוטב " הסטטוס קוו " השואף לשמר את יציבות המערכת ואת כללי המשחק הקיימים , עומד קוטב " רוויזיוניסטי " שמטרתו להכתיב כללי משחק חדשים . דווקא במציאות כזאת ישנה חשיבות עצומה לחקר מגמות אסטרטגיות - מדיניות . הגם שיש קושי להסיק מסקנות על בסיס מקרה אחד , הבנת הנחיצות של מתן התרעה על תפניות אסטרטגיות - מדיניות במקרים דומים עשויה לעתים להיעשות על בסיס אנלוגיות . ההיקשים ושילוב המסקנות ההיסטוריות והתיאורטיות ממקרה בוחן זה עשוי ללמד זיהוי וחשיבה אחרת במפגש עם תופעות מקבילות או דומות , למשל היוזמה הסעודית המונחת על השולחן מאז , 2001 או קריאתו של נשיא מצרים עבד אל פתח א - סיסי מספטמבר 2015 להרחיב את השלום עם ישראל למדינות ערביות נוספות . לא די בדיבורים נאים על ההזדמנויות בפתח . זיהוי תפניות אסטרטגיות - מדיניות בכיוון חיובי נופל בצורה ברורה לתחום אחריותו של המודיעין . הערות ומקורות למאמר מתפרסמים בגיליון האינטרנטי .
|
|