|
|
עמוד:
כוונותיו של סאדאת . ימים ספורים לפני הגעתו של סאדאת עדין לא נפרצה חומת העקשנות באמ " ן , ששיאה היה אזהרה על הונאה לקראת מלחמה ועל רצון לגייס מילואים . הקושי הטמון בהכללה מסוג זה , שמחמיצה איתור הזדמנויות , הוא בכך שעל איש המודיעין לפעול מתוך הנחה כפולה ולכאורה סותרת את עצמה : המנהיגים בסכסוך הגיעו להכרה שיש להם אינטרס היסטורי לעשות שלום נכון לרגע זה , אך עדיין יש סיכוי לסיכונים אפשריים בדרך לשלום או לקריסתו . במילים אחרות , מדובר בידע על העבר המעוגן בעובדות , לעומת חוסר הוודאות של מפנה אפשרי ללא ביטויים גלויים ועובדות קונקרטיות . מצד שני , הכללה זו הביאה לכך שגם הערכת אישיותו ומדיניותו של סאדאת נעשתה במונחים שליליים ומזלזלים . ומתוך עולם מונחים זה , שהותאם לראיית האיום , התמסמס העיקר ; סאדאת נוכח כי אין סיכוי לכנס את ועידת ז ' נבה או להפעילה לחיוב כפי שייחל . לאחר תקופה ארוכה ללא פעילות דיפלומטית , בשל הבחירות בארה " ב ובישראל , סאדאת חש שתוקפו של הסכם הביניים יפוג והוא ימצא את עצמו ללא הישג מדיני וללא תירוץ להימנע מפעולה צבאית . מסקנתו היתה שדרוש מהלך מדיני נועז כדי לנפץ את הקיפאון ולהיחלץ מהמלכוד . הוא החליט לנסות ולהגיע במישרין להסכם מדיני עם ישראל . המעקף לוועידת ג ' נבה לא היה אימפולסיבי , אלא תוצאה של מחשבה מקיפה . במקום לנסות ולעמוד על הפריזמה האישית של סאדאת בתהליך זה , שנשאה בבירור את חותם אישיותו וסגנונו הדרמטי , אמר ראש אמ "ן שביקורו הוא תולדה של " קפריזה בלתי צפויה של איש אחד " . סאדאת אמנם היה אניגמה , שמר את מחשבותיו לעצמו ומיעט להתייעץ עם עוזריו . הוא היה כותב ומדבר רבות , אך לא על מחשבותיו הפנימיות ועל מטרותיו האמתיות . אלא שהמהלכים שעשה - בהם חיסול " מוקדי הכוח " ב , 1971 - גירוש הסובייטים ב , 1972 - המתקפה הטוטלית בחזית התעלה ב 1973 - ויוזמת נובמבר - 1977 היו רחוקים מהתדמית שיוחסה לו . הם מעידים כי בשעת לחץ הוא מסוגל להחלטה מרחיקת לכת . יתר על כן , המהלכים הללו מצביעים על חשיבה אסטרטגית , על כישורים מדיניים ועל התפנית האסטרטגית שחלה במדיניות מצרים לאחר מות נאצר . סביר שלא תוכן הודעתו של סאדאת הוא שהפתיע את גורמי המודיעין , כי אם נכונותו לשלום . תהליכי צמיחתה נעלמו מעיניהם של אלה שבחרו שלא לראותם . סאדאת נטה להימנע ממהלכים קטועים ונהג למצות כל קו שבחר בו עד תום . פעם אחר פעם הוא הוכיח כי כששיקוליו מובילים אותו למסקנה חדשה , הוא יחתור אליה בשיטתיות עד לגבולה ההגיוני , אפילו תוך התעלמות מדעות מקובלות . סאדאת ראה ביכולת להגיע לתמורה מחשבתית את המפתח להשפעה על המציאות . מערכת סבוכה שהקשתה על ההערכה אי - זיהוי תפנית חיובית איננה תוצאה של קשיים אובייקטיביים בלבד . זוהי בעיה שמושפעת מיחסי הגומלין בין רכיבי המערכת השלמה . בשונה מסוגיות טקטיות , כשלי הערכה אסטרטגית נובעים ממכלול גורמים , ארגוניים ומערכתיים . זו מערכת סבוכה שבה המודיעין הוא תת - מערכת סגורה המקיימת מידור וחשאיות , והוא משמש כלי עבודה שאמור לספק תוצר למערכת פתוחה של מקבלי החלטות . מפגש אינטרסים זה מייצר שאלה לגבי האחריות על זיהוי תפניות מדיניות . בעוד שברור כי הערכת התרחשותם של סיכונים צבאיים היא באחריותו הבלעדית של המודיעין , הרי שמידת אחריותו להערכת תהליכים פוליטיים ארוכי טווח איננה תמיד ברורה . נטען כי לחוקרי המודיעין אין יתרון בסוגיות אלה על פני היסטוריונים וחוקרים בתחומי מדעי החברה . בתהליך המודיעיני יש משמעות חשובה לשינויים ארוכי טווח , אך אלה מתקבלים באמצעות " מחקר בסיסי " . הסימנים המשמעותיים מבחינת זיהוי תפנית מבוססים על איסוף אינסופי וממושך של נתונים פוליטיים , כלכליים , תרבותיים וחברתיים . לפיכך , אם המודיעין אינו פנוי וזמין למחקרי עומק , הוא יתקשה לזהות את משמעותה של התפתחות השונה מהמצב המוכר עד אז . כך , ההכרה בשינוי לא תגיע אלא כשהתהליך יגיע לשיאו . לפיכך , שיתוף פעולה בין המודיעין לבין האקדמיה הוא רצוי ואף הכרחי לצורך רעננות מחשבתית , זוויות ראיה שונות ויצירתיות . אולי אין בשיתוף פעולה זה כדי למנוע כישלון עתידי , אך הוא עשוי לרדד את עומק ההפתעה שמגיעה בבחינת שבר . הערכת מודיעין לאומית אולי איננה יכולה להעריך במונחי זמן ועוצמה תפניות מדיניות , אך היא יכולה למקם נקודות ציון על ציר זמן שיכול אולי להעיד על התפתחויות אסטרטגיות אפשריות . הבעיה המערכתית הנדונה מתייחסת ראשית כל להגדרת אמ " ן כאחראי בלעדי על ייצור ההערכות המודיעין הלאומיות . הגדרת אמ " ן ככזה הופכת אותו לנושא באחריות על כל משגה או מחדל . לאחר מלחמת יום הכיפורים המליצה ועדת אגרנט על פלורליזם מחקרי במערכת המודיעין ואף יושמו כמה החלטות , אלא שהן לא היו יותר משבלונות טכניות שלא הועמדו במבחן המציאות . בתוך אמ " ן הוקמה יחידת הבקרה , שתפקידה היה להשמיע את " הדעה האחרת " על בסיס אותו מידע מודיעיני . היא מנתה כמה חוקרים בודדים וכמעט שלא היו דיונים שבהם תפקודם בא לידי ביטוי . גם הפלורליזם וגם יחידת הבקרה נולדו מכישלון יום הכיפורים ונועדו להבטיח פיתוחן פרשנויות מחמירות יותר מזו השוטפת של המחקר . כלומר , הפלורליזם והבקרה לא רק שלא סייעו בפתיחת מרחב לחשיבה על הזדמנויות של שלום , אלא גרמו לבלימת החשיבה בכיוון זה . בארגונים אחרים אמנם הוקמו יחידות מחקר , המרכזי שבהם היה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים , שיצחק אורון הקים בו את המחקר ועמד בראשו . מטיב היחסים בין הארגונים עולה תהיה לגבי אופי שיתוף הפעולה ביניהם . אמנם למוסד לא הייתה אחריות כלשהי בההערכה הלאומית , אך התקיים בו מחקר שבחן את התפנית המדינית במצרים . ניירות ולקטים בדבר סימנים על אודות תפנית זו הגיעו לראש אמ " ן ולקברניטי המדינה , אך לא לדרגים אחרים באמ " ן מחקר , מסיבות שיכולות אולי להיות מובנות - השפעה על המחקר האובייקטיבי . סיבה אפשרית להיעדר שיתוף פעולה או סיעור מוחות בין מחלקות המחקר באמ " ן ובמוסד היא יריבות בין - ארגונית . דיון משותף בין אמ " ן לגורמים יצחק אורון . טען שחלה תפנית במדינות ערב
|
|