מילה של סאדאת איך הוחמצה התפנית האסטרטגית - מדינית של נשיא מצרים

עמוד:

מדברים על שלום . על פי המחקר , נראה כי אצל סאדאת התפתחה נכונות רצינית להשלמה , ולפיכך ישראל חייבת להיערך מחדש . לאכזבתו ראה אורון כי לא נעשה דבר בעניין , והוא הפציר בשמיר לפעול כדי שהאקדמיה תשפיע בכל דרך אפשרית על השיח הציבורי בישראל . מיוני 1976 הוציא אגף המחקר בראשות אורון " לקט סימנים לשלום" שבועי . אורון מצא כי תבנית החשיבה הבסיסית הייתה של התרעה מפני מלחמה ואנטיתזה של שלום . רצונו היה שהראש יהיה פתוח גם בהתרעה לשלום - ולכן המתודה הזו חייבה את כולם במחלקה . בסוף , 1976 לאחר שהצוות של אורון הגיע לבשלות ומיומנות מתודית בקריאת הדו "חות כאנטיתזה למה שכתוב בהם , כינס אורון את כולם אצל ראש המוסד יצחק חופי ( " חקה " ) . כל אחד הציג את הנתונים מתחום התמחותו . חקה השתכנע וקיבל את ההערכה , ובפברואר 1977 היא הוצגה בפני ועדת החוץ והביטחון . חברי הכנסת דחו את ההערכה על האפשרות לשלום עם מדינות ערב , בדגש על מצרים , והפגינו גישה צינית . אורון אמר כי ההערכה של המוסד הייתה כה זרה לתפיסות שרווחו בישראל , עד כי חברי הוועדה אמרו לאחר ביקורו של סאדאת בארץ כי " סברו אז ש ( אורון ) ירד מן הפסים " . לדברי אורון , הלקטים של הסימנים המעידים שהמוסד כתב עליהם היו למעשה ידיעות , כל אחת די שטוחה וסתמית בפני עצמה . הידיעות התבססו לא רק על חומר סודי , אלא גם על חומר גלוי - דיווחים של עיתונאים מצריים על הלך הרוח הכללי ועל הנכונות להיפרד מהערבים . סאדאת לא רצה להיות תלוי במדינות ערב מתוך הבנה שלא ניתן לסמוך עליהן , בראש וראשונה על הפלשתינים . היו גם התבטאויות של אישים בממשלת מצרים שלפיהן מצרים חייבת לפעול כדי להיחלץ ממצבה . חוגי אינטליגנציה פרשו משנתם שלפיה אי אפשר לנצח את ישראל ויש לחתור לשלום , משום שהמצב הנתון בלתי אפשרי . בעוד שבמוסד כבר נחקרו סימנים מעידים לשלום , בהערכת המודיעין של אפריל 1976 נבחנה באמ " ן תמונת המצב במצרים . ידיעות רבות הגיעו ממספר מקורות - משקיפים , גורמים אקדמאים זרים ודיפלומטים שביקשו לעמוד על המתרחש במצרים , כולל אקדמאים יהודים , שהסכסוך עניין אותם במיוחד . הם הופתעו לגלות עד כמה המצרים מרבים לדבר על אפשרות של הסדר שלום עם ישראל , ועד כמה ישראל אינה קוראת נכונה את המתרחש במצרים . שירותי מודיעין זרים חיזקו את הנאמר וכתבי עיתונות בכירים במצרים מסרו דיווחים דומים . אף על פי כן , כשמיהרו כמה מגורמים אלה ארצה כדי לפגוש אישים בציבור , באקדמיה ובחוגי השלטון וליידע אותם בדבר התמורה הזו , הם התקבלו בסקפטיות ואף בלעג . בסיכום אותה הערכת מודיעין הועלתה שאלה עקרונית : האם המודיעין ערוך לזהות סימנים מעידים על תפנית בכיוון המדיני ? התשובה שהתקבלה הייתה שלילית . אמ " ן מעולם לא בנה מערך איסופי ממוקד למטרה זו , ולא היה ערוך כלל לכך מבחינה מחקרית . כדי למצוא קצה חוט בנושא " סימנים מעידים לשלום " , פנה גזית אל מכון " שילוח " באוניברסיטת תל אביב וביקש את הראבן שיכין הצעה בעניין . כעבור כמה חודשים התקבל מסמך : " הצעת מכון שילוח לסימנים מעידים לשלום " . במקום לנסות ולעמוד על הפריזמה האישית של סאדאת בתהליך זה , שנשאה בבירור את חותם אישיותו וסגנונו הדרמטי , אמר ראש אמ " ן שביקורו הוא תולדה של " קפריזה בלתי צפויה של איש אחד " . סאדאת אמנם היה אניגמה , שמר את מחשבותיו לעצמו ומיעט להתייעץ עם עוזריו . הוא היה כותב ומדבר רבות , אך לא על מחשבותיו הפנימיות ועל מטרותיו האמתיות סימנים מעידים בשלושה מישורים מסמך שילוח התמקד בשלושה מישורים עיקריים . ראשית , המישור הסמנטי שנגע לשינויים בסגנון ובטרמינולוגיה של מנהיגים ופובליציסטים בנוגע לזכות קיומה של ישראל במזרח התיכון ובאפשרות לפתרון מדיני . כמו כן , הוא בדק את היעלמותם או הופעתם של ביטויים ומילות גנאי מהלקסיקון שלהם ; האם אותה צמרת משתמשת בניסוחים זהים בלשון הערבית לקהל בבית ובפרסומים לתצרוכת חוץ ; והאם יש מי שיקום מול רבים וידבר בגלוי על הצורך בפתרון מדיני , מבלי לחשוש מפגיעה בשל דבריו . סימן מעיד מרכזי היה השינוי שהחל להיות מורגש בבירור בענף מצרים ובזירה המערבית , כשסאדאת הוריד את סף הדיבור על שלום ב " דורות הבאים " ודיבר על חלוקת הנטל הפלשתיני בצורה שונה . שנית , דעת הקהל הערבית מתמקדת בניטור דעת הקהל במדינות ערב באמצעות סקרים שביצע גוף זר בינלאומי . כך מתאפשרת השוואה של תמורות בדעת הקהל ככלי להבנת הלך הרוח - שלילה מוחלטת של ישראל לעומת הכרה בה או במשא ומתן פוטנציאלי . כך , בראשית 1977 קיבלה שארלוט ג ' ייקובסון , נשיאת ארגון נשות " הדסה" העולמי , הזמנה מסאדאת לבקר במצרים כאורחת רשמית שלו . ג 'ייקובסון נענתה להזמנה , ולאחר כשבועיים שבה ובפיה דברי הלל ושבח על האירוח ועל הניסיון לשכנעה בכנות השאיפה של המצרים להגיע לשלום ולהסדר מדיני . לדברי גזית , אמ " ן לא זלזל בדיווח שהתקבל . המעשה המצרי אכן היה חריג , הן במצרים והן במערכת הבין - ערבית , שעדיין ניזונה ופעלה בהתאם למורשת ועידת חרטום . לדבריו הצעד הראשון שנקט היה לראות כיצד הוצג ביקורה של ג ' ייקובסון לעם המצרי בתקשורת הערבית . הוא נדהם לגלות שהביקור לא הוזכר במילה . מכך הוא למד לקח חשוב ; במשטר ובחברה סגורה ובלתי דמוקרטית אין צורך להכשיר את דעת הקהל לקראת שינוי במדיניות , שכן סמכות ההחלטה מסורה בידי איש אחד ויחיד . שלישית , המישור האקטיבי הנוגע לזיהוי צעדים מעשיים שמבטאים עמדה חדשה ביחס לישראל ולפתרון מדיני , דוגמת הקצאת משאבים על פי סדר עדיפויות שונה . ב 18 - באפריל 1974 פרסם סאדאת את " נייר אוקטובר " , המתאר סדר קדימויות חדש במצרים . הנייר העמיד את הפיתוח הכלכלי כמשימה הלאומית הראשונה במעלה לאחר המלחמה , ושיקף את הנטל הכבד שנפל על כלכלת מצרים בשל הסכסוך עם ישראל . האילוץ הכלכלי העמיד את מצרים על סף שואה כלכלית - דמוגרפית חריפה , וככל שקרבה 1977 הוא החמיר . " נייר אוקטובר " אינו מציג ניגוד בין " הזהות המצרית " לזיקה לעולם הערבי , אך במקום סיסמאות משיחיות על אחדות ערבית גדולה ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא