|
|
עמוד:
של בית סמוך ומשם התגלגל ארצה , ללא יכולת תזוזה . הוא נלקח לבית החולים הסמוך שם קבע רופאו כי עצמות ופרקים בכף רגלו התרסקו וצלעותיו נשברו . הרופא התיידד עם מטופלו ולכן המליץ שלא להשיבו לכלאו , אלא להשאירו בבית החולים . בינתיים בארץ ישראל לא נודע עדיין למחלקה המדינית של הסוכנות על גורלו של ארזי העצור . המידע הגיע מגורם לא צפוי : בעקבות הלשנה קלט המודיעין האיטלקי מברק שיועד לדוד הכהן שבחיפה , ובו דווח על מעצרו של ארזי וכן ציון היותם של הנעצרים בפרשה יהודים ששיתפו פעולה עם צרפת החופשית . המברק כלל אף מידע שגוי שלפיו לא נעצרו ערבים , אף שאכן נעצרו ערבים רבים . נוכח החשש שהאיטלקים מעבירים מידע לנאצים , האזינו הבריטים ועקבו אחר הפלט והקלט האיטלקי . כך , יירטו הבריטים את המברק ומסרואת המידע למחלקההמדיניתשלהסוכנות . זו פתחהבפעילות להצלתו של ארזי : היא דאגה לשתול אנשים בסניף הבולשת של וישי בלבנון כדי להגיע אל מי שלבסוף פעלו בבית הסוהר כדי להבריחו . שוחד שיחק תפקיד חשוב מאוד במהלך זה . המשפט ב 23 - באפריל 1941 הועמד ארזי לדין בפני בית משפט צבאי כשהוא מצוי בחברה של בדואים מבריחי גבול , סוחרי סמים ועיתונאים שמסרו ידיעות לבעלות הברית . יתר אנשי החוליה , שנתפסו כולם , כבר הועמדו לדין והודו באשמה . ארזי נתכבד בתואר האסיר מספר אחד . הוא הכחיש את כל האשמות , טען נגד האלימות שנקטו נגדו החוקרים וציין כי ההודאה הוצאה ממנו תחת לחץ פיזי . בנוסף האשים את הבולשת בזיוף תעודות , עינוי אסירים והבאת עדי שקר . המשפט נערך בפני טריבונל צבאי שמושבו בביירות . 20 נאשמים , בהם ארזי , הואשמו בפגיעה בביטחון המדינה , בחלוקת חומר כתוב שלא עבר ביקורת מוקדמת ובפרסומים שנועדו להשפיע לרעה על אנשי צבא ואוכלוסייה מקומית . הנאשם העיקרי ארזי נידון ל 15 - שנות מאסר ועבודת פרך . חמישה נאשמים שלא נכחו במשפט , בהם יוסף פיין , אליהו ששון ודוד הכהן , נידונו ל 20 - שנות מאסר . יתר חברי החוליה וגורמים שונים , בהם יהודים וערבים שהיו מעורבים בהפצת הכרוזים , נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר . אחד ממשתפי הפעולה , שביקש להבריח את ארזי , הצליח לחדור לאולם המשפט . ארזי ידע כי אם יבואו הבלשים לקחתו מבית החולים עוד באותו לילה , עליו לברוח משם הישר לביתו של מפקד משטרת הגבול שעמו היה בקשרים . לדאבונו , לקחו אותו אנשי הבולשת לבית הסוהר . ארזי הצליח להפעיל את קסמיו על סמל צרפתי ולשכנעו להחזירו לבית החולים כי ללא חימום חשמלי תקפא רגלו . בלילה הגיע משתף הפעולה שפגש ארזי במסדרון בית המשפט והודיע לו כי אינו יכול למצוא את המסייעים שתוכננו להבריחו , אולם אם ישלש לו את סכום הכסף עבור הסיוע יוכל לסדר שיישאר בבי ”ח לילה נוסף - ואכן ארזי עשה כך . מנוסה ומרדף בארץ הארזים בלילה הבא , בשעה שנקבעה , חלפה מכונית על פני בית החולים ולא חדלה מלטרטר את הסימן המוסכם . ארזי וחייל אנגלי שבוי ששהה בבית החולים עברו את החומה ונכנסו במהירות למכונית . ארזי החליט לנוע מזרחה , לעבר העיירה זחלה . לאחר שעתיים וחצי של נסיעה בדרכים עקלקלות הגיעו לאחד מהכפרים בבקעת הלבנון . הנהג הלבנוני , שהיה משתף פעולה , הכניס אותם לביתם של פלאחים לשהות בת שלושה ימים . מחשש שאנשי הבולשת נמצאים בסביבה הוחלט להעבירם לביתם של מבריחי חשיש , מקום רחוק ומבודד שהשוטרים נרתעו מלהגיע אליו . הם הוכנסו למרתף דרך ארון בגדים גדול . לאחר שהיה של מספר ימים התבררו לארזי כי הנהג גילה במה הואשם ארזי ודרש תשלום נוסף בשל הסיכון שנטל על עצמו ; וכי הוצאה פקודה לשוטרי הגבולות לירות בשני אסירים מסוכנים שנמלטו מבית חולים בביירות , כולל תיאור מפורט ותמונות של ארזי וחברו למנוסה . לאחר שהובטחו לנהג עוד 15 לירות ארץ ישראליות בהגיעם למחוז חפצם , יצאו בלילה לעיירה ראשיא בקצה הדרומי של בקעת הלבנון . למכונית נוסף נער שישמש מורה דרך . אולם , כעבור מחצית השעה הבחינו באורות מרצדים של מכונית הנוסעת בעקבותיהם . כרבע שעה נמשך המרדף , בעוד ארזי מאיץ בנהג להגביר מהירות ומכונית המשטרה נהגה כמותו והתקרבה לטווח מסוכן . באחד מעיקולי הדרך נפתחה הדלת , השלושה קפצו מהמכונית והתגלגלו במדרון עד שנחתו בשדה שיבולים שסוככו עליהם מפני הרודפים . הנער הסביר להם בתנועות ידיים כי במרחק של מספר שעות הליכה ישנו כפר בשם א - רפיד , ובו מצוי קרוב משפחתו שיסייע להם . כך שירכו רגליהם ארזי , שבגלל פציעתו התקשה בהליכה , והחייל האנגלי , שחלה בדיזנטריה . בחצות הלילה הם התקבלו בלבביות בביתם של פלאחים נוצרים . למחרת בבוקר הם יצאו רכובים על סוסים דרומה , לכיוון הגבול , מחופשים לפלאחים ערבים . כשהגיעו לכפר , המצוי כ 7 - ק ” מ מהגבול , נצצו מולם אורותיהם של כפר גלעדי וישובי עמק החולה , דן ודפנה . כמקום בטוח ללינה נבחרו ממגורות המצויות בין סלעי הכפר , שנאמר להם שהמשטרה לא מעזה להתקרב אליהן . בצהרי ה 2 - ביוני 1941 החלו הנמלטים דוהרים לכיוון ארץ ישראל . הם הסתתרו בוואדי לרגלי החרמון שעה שפטרול ג ’ נדרמריה עבר במקום . המבריחים אמרו להם שברגע שיעברו את הכביש שמולם , יהיו בארץ ישראל . כדי להטעות את הרודפים הם הסתובבו סחור סחור עד שהגיעו לגדר הצבאית של קיבוץ דן . בינתיים הגיע הפטרול לראש הגבעה בתל אל - קאדי והבחין בהם . הם דהרו מסביב לגדר עד שנעלמו מעיני הרודפים ונכנסו דרך השער לארץ המובטחת . ביומנו כותב ארזי כי זמן מה לאחר כניסתו לארץ ישראל חשדו בו הבריטים כמרגל . הבולשת הבריטית חקרה ועינתה אותו עד שלבסוף שוחרר . הייתה לו בטן מלאה על משה שרת ודוד הכהן , שלא סיפרו לבריטים על עבודתו , וכך דה - פקטו בחרה הסוכנות שלא להתערב . שנים לאחר מכן התקבלה במשרדי הסוכנות היהודית מעטפה , שנשלחה גם לארזי , ובה מכתב הוקרה רשמי מצבא צרפת החופשית על פעולותיו בלבנט . ארזי היה למפקד הש״י באזור חיפה בתקופת מלחמת העצמאות ולאחר מכן הצטרף למשרד החוץ ושירת כנציג דיפלומטי בטורקיה ובארגנטינה , ציר בפרו , בכיר במשרד בארץ וכשגריר בקפריסין . הוא נפטר בספטמבר 1973 בירושלים . המקורות למאמר מתפרסמים בגיליון האינטרנטי מתוך יומנו של ארזי
|
|