|
|
עמוד:
חיילים לשעבר בצבא וישי שפוטרו והחליטו להישאר בסוריה כדי לשתף פעולה עם אנשי צרפת החופשית . ארזי לא עצר שם : הוא נפגש בביירות עם עו ”ד לבנוני ידוע בשם ווג ’יה פחורי לשם הסדרת אשרות כניסה מארץ ישראל לסוריה עבור אנשי המחלקה המדינית של הסוכנות . הם אמנם יכלו להסתובב בלבנון בחופשיות , אך המעבר לחלק הסורי של הלבנט הצריך אישור נוסף . לפיכך פחורי , שאחז בקשרים בממשל וישי , היה שימושי להפליא . באופן חריג , ביקשה הסוכנות מארזי לפעול למען ניצולי אניית המעפילים פאטריה , שטובעה ב 1940 - ( בשוגג , על ידי “ ההגנה ” ) בנמל חיפה . זאת באמצעות שליחת מברקים לממשלת טורקיה , שהיתה נייטרלית בזמן מלחמת העולם השנייה , כדי שתסייע להעביר את הפליטים לארה ” ב . הוא אף נפגש עם יהודים מראשי הקהילות בסוריה ובלבנון ושידלם לסייע בגיוס צעירים יהודים למען השגת אינפורמציה והפצת כרוזי תעמולה . עם זאת , מרבית חברי חוליית ההפצה היו ערבים , כולל העומד בראשה ; ארזי היה אחראי על ניהול הרשת . בנוסף עסק ארזי ברכישת נשק ( 500 - כ רובים ) שהעביר למחלקת הרכש של “ ההגנה ” בארץ ישראל . כל ניסיונות הזירוז עלו בתוהו כשבועיים לאחר הגעתו ללבנון , הלך ארזי כדי לתאם נוהלי הפצה עם מוחמד ממלוק , ערבי מקומי ומשתף פעולה של צרפת החופשית , שהיה לראש מחלקת ההפצה של הכרוזים . ארזי חיפש את ממלוק במלון שבו התאכסן ומשלא מצא אותו נודע לו כי ממלוק נעצר - ובעקבותיו יתר חברי החוליה . ארזי שיער כי חקירתו של ממלוק תימשך שעות בטרם תצליח הבולשת לשים ידה עליו , וכך יתאפשר לו להשיג מונית שתמלט אותו לארץ ישראל . בנוסף , מאחר ואיש מאנשי החוליה לא הכיר אותו בשמו האמיתי כי אם בכינוי תופיק , הבולשת תתקשה לאתרו . תחילה החליט ארזי להשמיד את כל החומר בטרם יסתלק . משהתברר לו כי הבולשת טרם חיפשה אותו שב לחדרו , נטל את מזוודותיו ועלה על מונית שתסיע אותו לארץ ישראל . בדרך אירעו מספר תקלות : צמיג שנקרע אילץ את הנהג לעצור את הרכב ולהחליפו בצמיג חדש . לאחר מכן עצרה המונית בצידון , שם ירדו הנוסעים לקנות דברי מתיקה ומאפה כדי למכרם במחיר מופקע בארץ ישראל , שעה שארזי נותר במכונית עם הנהג כמי שרובץ על גחלים לוחשות . כל ניסיונותיו לזרז את הנהג עלו בתוהו . כשהגיעו לנקודת הגבול בא - נקורא השתרך במקום תור של מכוניות . בינתיים הועברה הודעה לתחנת הגבול לעצור כל אדם הדומה בחזותו החיצונית לארזי . הוא זוהה , נעצר מיד על ידי שוטרי תחנת הגבול ואף זיהה עצור נוסף שהכיר כמי ששהה עמו באותו מלון , “ פלסטין ” . לימים נודע לארזי כי העצור שהיה עמו , טורוסיאן , הוא ארמני שעבד בבולשת הבריטית בארץ ישראל . ביומנו העלה ארזי בדיעבד השערה כי טורוסיאן הוא שהסגירו . בשעה 11 בלילה הגיעה מכונית להובלת אסירים , שאמורה הייתה להובילו לבניין משטרה בביירות . שעה לאחר מכן הגיעה המכונית לביירות וארזי הוצא מתוכה ונכלא בתחנת המשטרה . החקירה האלימה וניסיון ההימלטות ארזי הוכנס מיד לחדר החקירות של הבולשת . בחצי גורן ישבו כ 15 - צרפתים וערבים , נברשות החשמל שהופעלו בעוצמה כוונו אל פניו והרדיו לא חדל לזמזם . במשך דקות שרר שקט בעוד היושבים בחדר מדדו אותו בעיניהם . החוקר התחיל לשאול אותו למעשיו בלבנט . ארזי השיב בפרוטרוט על המסחר שעסק בו וציין את שמות הסוחרים שעמם היה בקשר תוך ציון שמו של ממלוק כאחד הסוחרים . החוקר הזכיר לו כי יוסף מוכתר , הוא יוסף פיין , ודוד כהן , הוא דוד הכהן , הם ששלחו את ממלוק לסוריה . ארזי לא ויתר והשיב כי ממלוק נשלח אמנם לסוריה כדי לשמש מתווך בהובלת צמנט לחיפה , אך שלל כל קשר בינו לבין השמות שהוזכרו ( כפי שסיכם עם ממלוק בטרם נתפס ) . בתגובה הקריא החוקר את כתב ההודאה באשמה של מוחמד , שבו הוא מודה על הפצת הכרוזים ומציין כי ארזי נשלח לנהל את העבודה בסוריה . כשהראו לו את תמונת איש הקשר עבדאללה עבוד , הודה ארזי שהוא מכירו , אבל זה נשלח אליו מטעם מערכת העיתון . The Palestine Post בנוסף התעקש ארזי כי השיחות דנו בענייני מסחר ו ” רפואות ” - מילה המתייחסת לכיסוי של ארזי , שהתיימר לסחור במוצרי רפואה . כשנטען בפניו כי הביאו אליו חבילות כרוזים , הכחיש זאת ארזי וטען בתוקף כי מדובר בסרטי צילום . בפני ארזי הובאה שורה של סוכנים , בהם היהודים שולמית זגול ואדם בשם פינטו , שפניהם נפוחים ממכות . החוקרים הצביעו עליהם כמי שכבר הודו בהפצת הכרוזים . החקירה האינטנסיבית החלה בלילה והסתיימה ב 9 - בבוקר . במהלכה ארזי הכחיש גם את דבר מנוסתו וטען כי הודיע לבעל המלון שבו התאכסן שהוא נוסע לארץ ישראל למספר ימים ובמהרה ישוב . בשלב זה הגיעה החקירה לצעקות ואיומים . החוקר שאל כיצד השיג ארזי ויזה להישאר בלבנט ורישיון להסתובב במקום שאליו הגיע , ולאחר מכן עבר לשאלות כלליות על המודיעין הבריטי ועל אנשי דה - גול שבירושלים . זאת כדי ליצור מראית עין של שיחה רגועה בין ידידים . אלא שלפתע הופיעו מקלות , אקדחים ורובה וארזי הבין כי החקירה עוברת מדיבורים לאלימות פיזית . אחר הצהריים נפסקה החקירה לשעה וחצי . משהתחדשה נמשכו המכות , אף שארזי היה כבר שרוע מדמם על הרצפה לאחר שהחוקר חבט בו באגרופיו , סטר על פניו ושוטרים הפליאו בו מכותיהם בשבטי עור ובמקלות . לפנות ערב הובאו לחדר החקירות אנשים שהיו קשורים עם אנשי החוליה ונאסרו . אלה סיפרו על הקשרים שהיו ליהודים עם כמה ממנהיגי הערבים ועם הבריטים . אנשי הבולשת של וישי גם הצליחו , לאחר עינויים , להביא לאולם החקירות אחד מחברי חוליית הכרוזים כדי שיעיד . הסבל הנפשי והגופני של ארזי עורר אצלו את התשוקה להימלט ויהי מה . לכן , כשירד הערב והופיעו שני בלשים לקחתו לחדר החקירות , התעשת ארזי מיד , דחף אחד מהם וקפץ מגג בית המאסר . הוא נפל על מעקה הגג הכרוזים שחולקו וקראו : “ שביתת הנשק - זה החורבן , זה השעבוד , זאת הבושה . נשמור את אחדותנו הצרפתית להגנת חירותנו . מעתה ואילך יש רק דרך אחת לצרפת שלנו להתעורר : להגן ולכבוש מחדש בעצמינו את כל חירותנו . מכאן ננקום את מתינו , נציל את עצמנו בעצמנו”
|
|