פרולוג "אני צופה, אני רושם"

עמוד:13

ומתייחס אלינו " . אף על פי שלא ניסיתי לחנך אותם – ואולי דווקא מסיבה זו – התלמידים לא היססו לשתף אותי בחייהם ובלבטיהם . הם היו פתוחים בפניי לא משום שהתיימרתי להיות אחד מהם , אלא משום שהקשבתי להם באמת ובתמים מתוך קבלה והיעדר שיפוט . יורם : כיצד השפיעה נוכחותך על האירועים שתיארת ? האם המנהל , המורים והתלמידים לא " עשו לך הצגות " ? אולי התמונות שלך מזויפות ? עידן : השאיפה שלי כצופה הייתה להשפיע מעט ככל האפשר על שדה התצפית , אבל לשאיפה כזאת אין כמובן סיכוי להתממש במלואה . למרות רצוני , איני שקוף ; העמדת פנים של " רואה ואינו נראה " אינה מעלימה את נוכחותי . במקרים מסוימים , בעיקר בתחילת התצפית , ה " הצגה " הייתה ברורה בעליל : לדוגמה , כאשר תלמיד אחד הבחין בי במסדרונות בית הספר , הוא קיים טקס קבוע : פצח בדברים בקול רם , המופנים לכאורה לחבריו , ולמעשה מיועדים לאוזניי : " איזה בצפר ; אני לא סובל אותו ; איזה מורים מעפנים ; בדוק , אחי , שנה הבאה אני עובר בצפר " . תלמידים אחרים העירו בקול רם לכבודי הערות כמו : " מה זה ההתנהגות הזאת ? " או " איזה התנהגות חוליגנית ! " או קראו בנוכחותי הערות " חינוכיות " כמו " בלי אלימות ! " שימוש במילים גסות צונזרו לעתים בנוכחותי , גם אם בדיעבד : תלמיד : " איזה כוסית היא ! " – תלמידה : " למה ככה ? " – תלמיד : " אני אומר שהיא יפה " – תלמידה : " יפה זה מעולה , מעולה " . עם הזמן נטמעתי בבית הספר והפכתי לחלק מהנוף שלו . תלמידים ומורים התרגלו לנוכחותי והתנהגו באופן טבעי . התרשמותי היא שהתמונות שתיעדתי משקפות מציאות רגילה – שגם בה , כידוע , אנשים " עושים הצגות " . יורם : איך נראה יום תצפית שלך ? עידן : את היום התחלתי בדרך כלל בכוס קפה בחדר המורים ( כמות כוסות הקפה ששתיתי במשך ימי התצפית הייתה עצומה ; זהו כנראה אחד הסיכונים המקצועיים הכרוכים בצפייה בבית ספר ) . השהייה בחדר המורים , הנראית לעתים כזמן המוקדש למנוחה ולא לעבודה , הייתה מרכזית ביותר מבחינתי . חדר המורים שימש לי נקודת מוצא , בסיס אם . כאן פגשתי מורים ובעלי תפקידים שונים , ומכאן תיאמתי את פעילותי במהלך יום התצפית . מעבר לכך , פעמים רבות התלמידים הם שהנחו אותי לפעילות מסוימת . ככל שחלף הזמן זרמתי מפעילות לפעילות , מהתרחשות להתרחשות ; נישאתי על גלי בית הספר , נשאבתי במערבולות שלו והפקדתי את עצמי לזרמיו – עד כדי כך שסבלתי לפעמים ממחלת ים .

מכון מופ"ת

ספרית פועלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר