|
|
עמוד:12
עידן : נקודת המוצא שלי היא זאת של " לוח חלק " . אני שואף להשיג את מה שאין להשיגו – לחזור ל " עידן התמימות " , אולי ל " תמימות שנייה " . מטרתי היא להבין , לא לשפוט . אני בא לבית הספר במידת האפשר ללא שאלות , ועוד יותר מכך – ללא תשובות ( ודאי לא " תשובות בית ספר " ); מניח להתבוננות לרשום בי את רישומיה ; מונחה על ידי סקרנות בסיסית והיקסמות מההתרחשות האנושית . לפיכך גם איני מתבסס על דימויים נתונים מראש או על מטפורות מקובלות של בית הספר – דוגמת " בית סוהר " , " בית חרושת " , " בית חולים " וכדומה . אשר לאופן שבו התמונות מצטיירות , למדתי כי חשוב מכול " להיות נוכח במקום שבו התמונה מצטיירת " . מהלוח המיועד ל " מצוינות באמנות " – הניצב במבואת בית הספר ומציג מובאה מדברי פיקאסו – למדתי : " הצייר מצייר לא את מה שהוא רואה , כי אם את מה שהוא מרגיש ; את מה שהוא אומר לעצמו שראה " . יורם : במה שונה נקודת ההשקפה שלך מזו של השותפים האחרים לחיי בית הספר ? עידן : הראייה הרב - ממדית שלי חורגת לא פעם מנקודת ההשקפה של כל אחת מקבוצות השותפים לחיי בית הספר . אביא דוגמה מוחשית לעניין זה : אני יושב במחששה . אחד התלמידים מוצא בקבוק ריק ומחליט עם חבריו לעשות מהתלה . הם ממלאים את הבקבוק ב " נסטי " [ משקה תה קר ] . עד כאן נקודת ההשקפה של התלמידים . תלמיד מחזיק את הבקבוק בידו ונכנס אתו לתוך בית הספר . אחת המחנכות מזהה אותו וקוראת : " בוא הנה מיד ! " . התלמיד עושה את עצמו בורח . המחנכת דולקת אחריו , מחרימה את הבקבוק ואומרת : " עוד תשמע ממני ! " . עד כאן נקודת ההשקפה של התלמיד . המורה לוקחת את הבקבוק ומציגה אותו במחווה דרמטית למורים בחדר המורים . עד כאן הראייה הרב - ממדית שלי . הסיפור המלא אינו מוכר אם כך אף לא לאחד מן השותפים לחיי בית הספר ; נדרש צופה מן החוץ העוקב אחר הדברים כדי לדווח עליו בשלמותו . יורם : איך תפסו אותך התלמידים , איך התקבלת ? עידן : תלמיד אחד אמר לי פעם בנוכחות חבריו , שהנהנו בהסכמה : " אתה מבוגר מיוחד . במקום להגיד לנו מה לעשות אתה יושב אתנו , מדבר אתנו על החיים שלנו
|
|