|
|
עמוד:11
יורם : ואז צללת לבית הספר למאות רבות של שעות תצפית . גם עכשיו קשה למ שׁ ות אותך משם . מה שתוכנן להיות מאמר אחד ב " הד החינוך " הפך לגיליון שלם , ועתה הוא מפורסם בספר . מה קרה לך ? מה סקרן אותך כל כך בבית הספר ? עידן : איך אפשר שלא להסתקרן ? מנקודת המבט של מי שבא מתחום מדעי החברה , בית הספר מעניין במיוחד משום שהוא מפגיש בין אוכלוסיות מגוונות ובין בעלי תפקידים חברתיים שונים – תלמידים , מורים , מחנכים , מנהלים והורים ; משום שהוא מוסד חברתי המתקיים מתוך איזון עדין בין כוחות מנוגדים ומסעירים – ריסון ומתירנות , שמרנות וחדשנות , סגירות ופתיחות , משטר ומשמעת וחירות מתפרצת בערוצים שונים ; משום שהוא משמש זירת התרועעות והתגוששות בין עולמות שונים – עולם ה " מבוגרים " מזה ועולם ה " ילדים " מזה . תמיד תהיתי כיצד המאבקים על גבולות מתנהלים במערכת סבוכה כל כך וכיצד נשמרות בה המסגרות התפקודיות . יורם : זוהי תשובה אקדמית ; היא לא מסבירה את התשוקה שלך לצפות בחיי בית הספר ולדווח עליהם . לא ויתרת כמעט על שום אירוע בית ספרי חשוב , ושלחת אליי משם רשימות נרגשות . כל זה – חשוב לציין – ללא מימון כלשהו . עידן : כן , ההתרגשות הייתה עצומה – עדיין לא נרגעתי , ולא נראה לי שאירגע בקרוב . בניגוד לתחושה שהאנתרופולוג נמצא " שם , אבל לא לגמרי שם " , חשתי שאני נמצא " כאן , אבל לגמרי כאן " . לא יכולתי שלא להזדהות עם נקודות ההשקפה של השותפים לחיי בית הספר ; חשתי אמפתיה למנהלים , למחנכים ולמורים , ובמידה רבה – למרות הפרש הגילים – לתלמידים . הגעתי לבית הספר כמבקר מן החוץ , והם קיבלו אותי בזרועות פתוחות . נסחפתי לתוך עולמם ונטלתי חלק בחוויותיהם ובתחושותיהם . חווייתי הייתה אישית בתכלית , והשתדלתי לשקף אותה בהתאם – לכן ה " אני " של המחבר אינו נעלם מהטקסט ; הוא חלק פעיל ממנו . בכך גם נשבר ההיגיון המקובל של כתיבה בגוף שלישי , המסמנת כביכול מבט חיצוני אובייקטיבי ונקודת תצפית יודעת - כול . יורם : אתה צופה בתכנית ריאליטי - ריאליטי . עידן : המציאות עולה על כל דמיון – אין ריאליטי שישווה לה . אשתי מעירה לי מדי פעם שלא יפה להסתכל על אנשים אחרים ולהקשיב לשיחות שלהם ; אני מנסה , שוב ושוב , להבהיר לה שאין דרך אחרת ללמוד על בני אדם : אני מתבונן , מקשיב ואף רושם ללא הרף . יורם : מהי נקודת המוצא שלך כצופה ? עם איזה ראש אתה נכנס לבית הספר ?
|
|