פרולוג "אני צופה, אני רושם"

עמוד:10

יורם : איך הגעת למסע מאוחר זה לסביבה הבית ספרית ? עידן : בדרך כלל המסע בבית הספר נעשה מוקדם יותר – בילדות ובנעורים . הוא ממשיך באופן כלשהו אחר כך כהורים המלווים את ילדיהם לבית הספר , ולעתים כסבים וסבתות המלווים את נכדיהם . אני יצאתי למסע מאוחר ולא שגרתי . רציתי להתבונן בסביבה שבה ביליתי שנים כתלמיד וכהורה , ובכל זאת לא ממש הכרתי אותה . במסע זה למדתי בבית הספר יותר ממה שלמדתי בו אי פעם . יורם : לפני שלוש שנים קראתי את ספרך " משחק המראות : ביקור בגן החיות התנ " כי " . במשך שנה שלמה הסתובבת בשבילי הגן , צפית בפינות מוארות וחשוכות ופענחת את הטקסט של חוויית הביקור . התרשמתי מכושר הצפייה והדיווח שלך , והצעתי לך לבקר בבית ספר . עידן : התקשרת ואמרת : " בוא לבקר בגן חיות אמתי " – ואני נעניתי להזמנה בשמחה וברצון . יורם : רק אומר להגנתי שבספרך על גן החיות העניין שלך היה בחיות האנושיות , בהתבוננות שלהן בעצמן תוך כדי התבוננות בחיות שבכלובים . עידן : אכן , הספר עוסק בבני אדם נוכח החיות . ניסיתי להראות שבני אדם מסתכלים על החיות , אבל למעשה רואים את עצמם – מכאן גם הכותרת " משחק המראות " . כאשר שוטטתי בבית הספר צצו בדעתי מדי פעם הקבלות לגן החיות : המחנכים והמורים נדמו בעיניי לצוות המטפלים והמאלפים . קשה להימנע מכך , במיוחד כאשר המורים גוערים מדי פעם בתלמידים : " אתם מתנהגים כמו חיות " . יורם : הצעתי לך לבקר בבית ספר , להיכנס אליו לחודש - חודשיים ולספר לנו מה קורה שם . למחרת התייצבת בבית הספר עם יומן תצפית , ונבלעת שם למשך שלוש שנים . עידן : לא ממש למחרת . לפני שנבלעתי בבית הספר עברנו תהליך ארוך . תחילה איתרת בית ספר " מייצג " , שאפשר להכליל ממנו על רוב בתי הספר בארץ . אחר כך פנית למנהל , שגילה עניין מהול בחששות , ובאנו להיפגש אתו . אחרי שהסכים , מתוך גילוי אומץ לב חריג – כפי שהתברר לנו לאחר שנפגשנו עם מנהלים אחרים שסירבו לארח אותנו – הוא הפגיש אותנו עם הנהלת בית הספר ועם ועד ההורים . מנהלים , מורים והורים העלו שאלות , ביטאו חרדות והחליטו – למרות דפיקות הלב המואצות – להיענות לבקשתנו . אחר כך השגנו את ברכת מנהל המחוז ואת אישור לשכת המדען הראשי של משרד החינוך . מכלול האישורים הצטבר בקלסר רב רושם .

מכון מופ"ת

ספרית פועלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר