|
|
עמוד:9
פרולוג " אני צופה , אני רושם" יורם : ההגדרה " מרצה בכיר לסוציולוגיה במכללה האקדמית אשקלון " אינה ממצה את עיסוקיך האינטלקטואליים . אתה מייצר לעצמך תחומי עניין מיוחדים וחוקר אותם . התחומים מגוונים וחורגים מהמחקר האקדמי המקובל : חקר הייצוגים של בית השימוש בתרבות המערבית ( " בית השימוש במרחב הסמלי " , רסלינג , (; 2005 חקר חוויית הצפייה של המבקרים בגן החיות ( " משחק המראות : ביקור בגן החיות התנ״כי " , כרמל , (; 2010 חקר התודעה והפעולה של הצלף הצבאי ( "מאחורי הכוונת : הצלף הצבאי – היבטים פסיכולוגיים ומוסריים , מערכות - מודן , בדפוס ); מסעות תלמידים לאתרי המוות בפולין ( בהכנה ) . נוסף על המצאת נושאים בין - דיסציפלינריים , אתה שובר דפוסי מחקר וכתיבה אקדמיים – קורא , צופה , מפרש וכותב בדרכך שלך . האם יש שיטה בשיגעון ? עידן : אפשר לומר שהמשותף לכל העבודות שלי הוא ניסיון להגיע לתובנות על ההתנהגות האנושית ועל החיים החברתיים דרך התבוננות בתופעות שוליות ; להבין את המרכז באמצעות שיטוט באזורי ספר . אני מוצא שאנשים , קבוצות , אירועים ואתרים שוליים הם אוצר בלום למתעניין בבני אדם ובמה שעובר עליהם . יורם : בית הספר הוא אתר שולי ? עידן : מצד אחד , בית הספר משקף את החברה שבתוכה הוא מתקיים , משמש מיקרוקוסמוס שלה . התלמידים והמורים הם חלק בלתי נפרד מהחברה , והם משוקעים בה . מצד אחר , בית הספר הוא עולם מתוחם – בועה המתנהלת בחלל ובזמן משל עצמה . העולם הממשי – הבית , הקהילה , אתרי הצריכה והבילוי – נמצא מעבר לגדרותיו . כאשר מורים ותלמידים נכנסים לחצר בית הספר , השער נסגר מאחוריהם כאילו מעצמו , והם מצויים בסביבה המנוהלת לפי כללים משלה ; סביבה נטולת הקשר לכאורה .
|
|