|
|
עמוד:7
ה " פיגום " ניתן ללומד על ידי הםומחה בפעולת גומלין , הנעשית בהקשר מסוים מתוך רצונו של הלומד לבצע מטלה שנטל על עצמו ובמהלך נסיונו לבצעה . עם הזמן מופנמים התכניות והדגמים שסופקו , והלומד משתמש בהם - ללא עזרת פיגומים מן החוץ - בהקשרים חדשים . אפלכיי ולכגר מציעים לבנות פיגומי הוראה ישירים , יחירניים או בהנחיה קבוצתית . מנקודת מוצא זאת הם בוחנים את עבודתם של מורים , מנתחים מבחר דוגמאות ופוסקים איזו מהן אינה הולמת ואיזו נכונה לשיטתם . המאמד הבא בלקט הוא מאמרו של & תק סמית / הכותב , איש מחקר והוראה רב השראה , מחזק רעיונות שנזכרו עד כה ומוסיף נדבכים חדשים לדיון , שהחשוב בהם הוא הקשר המיוחד שיש בין כתיבה לבין קריאה . סמית ' טוען כקודמיו , שכתיבה היא בבחינת מעשה בלתי אפשרי מבחינה תיאורטית . הוא שולל את הרעות הרווחות שניתן ללמדה , מפני שהיא דורשת משאבי ענק של ידע רב וייחודי והתמחות , שרק מעט מהם ניתן לרכוש באמצעות ההוראה הפורמלית ; בהרצאות , בספרי קריאה , בתרגילים או כהתנסות מעשית . גס לימוד כתיבה תוך כדי התנסות בכתיבה אינו מאפשר לפתור את הבעיה , מפני שלדברי סמית ' ככית הספר כותבים מעט מאוד וניתן לתלמידים משוב מינימלי . חלק מן השגיאות מתוקנות , אמנם , אך לאו דווקא החשוכות שבהן , סמיתי מסכים , שניסיון ומשוב עשויים לעזור בשיפורן של מיומנויות הכתיבה , אך לא מתן לבסס עליהם את ההקניה הראשונית של המיומנויות האלה . הלומדים חייבים לגלות ולהטמיע היקף נרחב של עובדות ודוגמאות , הרול מאיות מפורט ועד לאתון של טקסטים מורכבים . את אלה יוכלו לגלות כמה שנכתב על ידי אנשים אחרים , כלומר : בטקסטים קיימים . התשובה לשאלה היכן , אם כה רוכשים הכותבים את הידע הדרוש להם , היא : רק באמצעות קריאה , אבל בקריאה מסוג מיוחד . וכיצד יחדור הידע אל תודעתם של הקוראים כאופן שיהפוך אותם לכותבים ? לפי פרנק סטיתי מתבצעת הלמידה ללא מאמץ מכוון , ואף ללא מודעות . זוהי למידה מקרית , מואצלת , המתרחשת כעיקר כמסגרת של שיתוף פעולה . סמית' מכנה למידה מסוג זה מעורבות : אנו לומדים כאשר הזולת עושה משהו בשמנו , משהו שהיינו רוצים לעשות . כך , למשל , קורה כדיבור . אך כדי שתתרחש למידה חייבים הלומדים להרגיש שהם משתייכים , וכלשונו של סמית / עליהם לחוש שהם " חברים במועדון " . כלומר , על הילדים לקרוא כסופרים , על םנת ללמוד כיצד לכתוב כסופר > ם . אין כל דרך אחרת שכה אפשר לרכוש את הידע המורכב והמסובך שיש לסופר . כדי לקרוא גס חביס על הילדים לראות עצמם ככותכים , ולשם כך דרוש להם שיתוף פעולה מצד איש מקצוע , שהוא כדרך כלל המורה . על המורה לדאוג להכניסם למועדון הכותבים . מובן שגס המורים צריכים להשתייך למועדון הכותבים ; עליהם ללמוד לקרוא כסופרים . המשימה המוטלת עליהם כבדה במיוחד , לאור אילוצי בית הספר ולאור נזקי ההערכה . דבריו הנלהבים של סמית מוליכים אותנו בטבעיות רבה למאמרו של רל « א 0 ת ' טיל , שעניינו : ההתפתחות הטבעית של האוריינות , טיל פותח את מאמרו בהבחנה בין התפתחות טבעית של אוריינות לבין אימון פורמלי של אוריינות , ומטרתו לשכנע את העוסקים בתתום זה לאמץ כעת עבודתם החינוכית את מאפייני ההתפתחות הטבעית של האוריינות . ההתפתחות הטבעית של האוריינות פירושה , לדבריו , לקרוא ולכתוב כסיטואציות למידה לא מוגדררת , דפוסיות ו / או סמויות , האופייניות לחיי הבית והמשפחה . לעומת זאת , האימון הפורמלי של האוריינות מתרחש בסיטואציות לימודיות מונחות בבית הספר ,
|
|