|
|
עמוד:11
הקדמה אנדי הרגריבס בשנות השישים של המאה ה - , 20 עקב שיגור הלוויין הרוסי ספוטניק , החלה ארצות הברית במרוץ מסיבי לפיתוח חדשנות מדעית ומתמטית בבתי הספר . כמה עשרות שנים מאוחר יותר , בשנות השמונים והתשעים , עוררה הפריחה הכלכלית ביפן וב " הנמרים האסיאתיים " האחרים קריאות להעתיק את השיטות החינוכיות של יפן : להחמיר את הדרישות בבית הספר , להגדיל את כוחם של המבחנים הסטנדרטיים ולהעלות את מספר שעות הלימוד השנתיות . בעשור האחרון , כלכלתן הצומחת של הודו וסין דרבנה ועדות שונות בארצות הברית ויוזמות למיניהן לתמוך בהוראת מיומנויות המאה ה - , 21 להחמיר את דרישות תכנית הלימודים , להחיל סטנדרטים ארציים אחידים , להעלות עוד את כמות המבחנים , להגביר את התחרות בין מורים ובין בתי ספר שונים ולהטיל עבודה קשה יותר על כולם . על אף כל זאת חלה במהלך 25 השנים האחרונות ירידה מתמדת בביצועיהם של מורים ושל בתי ספר בארצות הברית בהשוואה לאמות מידה בינלאומיות . אולם למרות הירידה הזו , במשך יותר משני עשורים של רפורמה חינוכית , ארצות הברית כמו אומות אנגלו - אמריקניות רבות אחרות מממשת את הגדרתו של אלברט איינשטיין לאי - שפיות : הן עושות אותו דבר פעם אחר פעם אבל מצפות לתוצאות שונות . כל אותן שיטות רפורמה שנחלו כישלון חרוץ במהלך יותר משני עשורים באומות אנגלו - אמריקניות רבות - כוח , לחץ , התערבות מלמעלה , שווקים , תחרותיות , סטנדרטיזציה , מבחנים , מסלולים מהירים וקלים יותר להכשרת מורים , סגירת בתי ספר כושלים , פיטורי מורים ומנהלים לא יעילים והתחלות חדשות עם מורים צעירים ועם בתי ספר שרק הוקמו – מקבלות צורה חדשה ונאכפות ביתר שאת וביתר נחישות .
|
|