|
|
עמוד:12
יום הזיכרון ורואים בו במת שיווק לעמדות פוליטיות שאינן מקובלות במגזר . הדהוד לדברים נשמע גם בכלל הציבור : מסקר עדכני של המכון הישראלי לדמוקרטיה ( " מדד הדמוקרטיה הישראלית " 2015 ) מתברר שכמחצית מהישראלים סבורים שהשמאל תרם להעמקת הפילוג בעם בעקבות רצח רבין בכך שהאשים את כל הימין והדתיים באחריות לרצח . נוסף על כך , זיכרון רצח רבין עובר הפרטה ודילול . עצרות מתחרות זו בזו , שמסמלות את הקרב על התודעה הציבורית , גורעות מהערך החינוכי שראוי היה להפיק מהאירוע הטרגי . ואולם רצח רבין חשוב מכדי שנפקיר את זיכרונו לכוחות המבקשים להשכיחו . הגיעה השעה לחשיבה לאומית שתוציא את הזיכרון מאזור המחלוקת ותהפוך אותו לכוח בונה . אציע רעיון שעשוי ליצור שותפות כלל - ישראלית בשימור הזיכרון . לוח השנה הישראלי נגזר מלוח השנה העברי , כיאה למדינה יהודית . תיקון הנפש של הימים הנוראים , הגבורה של חנוכה , חגיגת החירות של פסח או האבל הלאומי של תשעה באב ניכרים בכול . רק יום אחד – יום העצמאות – חוגג את הישראליות עצמה , אך גם יום זה איננו חג של כל הישראלים , שהרי שליש מהאזרחים הם ערבים וחרדים , שיום העצמאות , למרבה הצער , איננו חגם . אין לנו יום אזרחי משותף שאיננו מציין שום ייחוד דתי , לאומי או תרבותי , אלא הוא כל כולו ישראליות אזרחית . יום הזיכרון לרצח יצחק רבין יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות " יום הדמוקרטיה הישראלית " . סדר היום הישראלי העשיר והכאוטי מדגיש את ההבדלים בינינו . מדי בוקר בבוקרו אנחנו מתעוררים אל המחלוקת ואל המשבר . נדרש איזון באמצעות קביעת מועד שבו נדגיש את המכנה המשותף לשבטי החברה הישראלית כולה . ביום זה נציין את האזרחות המשותפת לכולנו הישראלים . ה ' באייר יוסיף להיות יום ההולדת של הריבונות ; י "ב בחשוון יהיה היום של האזרחות . החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה , ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה . הגאווה המוצדקת שלנו בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום : תכניות לימודים וטקסים ייחודיים , שידורים חגיגיים , תפילות בבתי הכנסת , במסגדים ובכנסיות , הגשת " מדד הדמוקרטיה הישראלית " של המכון הישראלי לדמוקרטיה לנשיא המדינה ונאום שנתי של ראש הממשלה על מצב הדמוקרטיה הישראלית .
|
|