|
|
עמוד:12
בעוד תורת המוסר והמחשבה הפוליטית ממוקדות ביחסים שבין הפרטים ובינם לבין החברה בכללותה , המשפחה איננה ממלאת תפקיד פוליטי ברור והתאוריה הליברלית איננה מציעה טיפול מניח את הדעת במוסד המשפחה . החיבור מציע לבחון את המתח שבין המשפחה ובין המחשבה הליברלית כנובע מהתכונה האיקונוקלסטית . הוא מסרטט שלושה פתרונות המיישבים את המתח שבין מוסד המשפחה למחשבה הליברלית — המשפחה כסוכנות של המדינה ; המשפחה כאורגן של המדינה ; או המשפחה כמקום שאיננו פוליטי . תפיסת המשפחה כסוכנות של המדינה משלימה לכאורה עם אובדן מעמדה המסורתי של המשפחה ועם קריסתה אל תוך צורת החיים הליברלית . בקו אחד עם הדאגה של הליברליזם לזכויות הפרט , המשפחה לפי תפיסה זו אינה אלא מסגרת מלאכותית וניתנת להחלפה , שייעודה הוא לספק את התנאים הבסיסיים לקיומו של הפרט ולשגשוגו . הניתוח של תפיסה זו חושף את הקרבה הרעיונית שבין עקרונות הליברליזם והפטרנליזם המדיני . תפיסת המשפחה כאורגן של המדינה משמרת את ייחודה של המשפחה כמסגרת שקיומה והצדקתה אינם תלויים בפוליטי . היא ממקמת את המשפחה במערך תומך , שבו אחריותה של המדינה ומחויבותה להגן על מוסד המשפחה ולשמר אותו מקנה לה גם סמכות מפקחת על המשפחה ועל הנעשה בתוכה . תפיסה זו תואמת את המחשבה הקהילתנית ומעניקה מובן מוחשי לתפיסה המשפחה כסוג של אוטונומיה , ולא רק כמכלול של פרטים . תפיסת המשפחה כמקום שבו כוחה של המדינה מושהה מעודדת לראות במשפחה מקום " לעומתי " ביחס לפוליטיקה . המשפחה , לפי זה , מאפשרת כינון וניהול יחסים בינאישיים על פי עקרונות פעולה שונים מאלו השולטים בשדה הפוליטי . היא מסמנת את גבולות הפוליטי , מאשרת את קיומו ומדגישה את אפשרות המילוט מהפוליטי , את אפשרות היציאה ממנו ואת הכניסה אליו מחדש . היבטים רבים של סדר היום הציבורי נוגעים במישרין ובעקיפין למקומה של המשפחה במדינה הליברלית . הניתוח המובא כאן מראה כיצד כל אחד מהכיוונים הללו מעמיד רציונל ואיזון שונים בין המשפחה למדינה . שלוש תפיסות המשפחה המנותחות להלן אף מגבשות שלושה מושגים נבדלים של המשפחה בהקשר הליברלי : משפחה כהבניה משפטית , משפחה כיחידת זהות ומשמעות ומשפחה כביטוי של פרטיות .
|
|