|
|
עמוד:14
אין מתודולוגיה אחידה וסדורה של ניתוח הבעיות ואין הערכת החלופות לפתרון . בשל כך טיב הדוחות אינו אחיד והוא תלוי בהרכב הוועדה ובעומד בראשה . הפרק הרביעי מציג מסגרת תאורטית לניתוח ההשפעה של מגוון אמצעי המימון של פעילות פוליטית על השחיתות . השערות המודל נבחנו באמצעות נתונים על הרגולציה של מימון מפלגות ובחירות ב – 85 מדינות . אפיון הרגולציה נעשה על ידי בניית מדדים למגוון אמצעי המימון הציבורי , לעוצמת ההגבלות והאיסורים על תרומות פרטיות ולשקיפות הדיווחים . ניתוח המדדים מלמד שככל שהמימון הציבורי גדול יותר , מידת השחיתות הנתפסת קטנה יותר , ואילו החרפת האיסורים וההגבלות על גיוס תרומות פרטיות מעצימה את השחיתות הנתפסת . עוד נמצא כי החרפת ההגבלות על תרומות פרטיות יחד עם הרחבת המימון הציבורי — שילוב שכיח ברפורמות של מימון הפעילות הפוליטית — נוטות להגביר את השחיתות הנתפסת . הפרק החמישי סוקר את ההתפתחות של חוקי מימון הפעילות הפוליטית בישראל ומשווה את החוקים ואת המימון בפועל לנהוג במדינות המפותחות . המימון הציבורי למימון פעילות פוליטית בישראל הוא מן הנדיבים ביותר במדינות המפותחות . ישראל חריגה במיוחד בהיקף המימון המוקצה לבחירות — ההוצאה הציבורית יחסית למספר בוחריה גבוהה מבכל מדינה אחרת . לעומת זאת , ישראל אימצה את כל האיסורים על תרומות פרטיות הנהוגים בעולם , והיקף התרומות שהיא מאפשרת ליחידים הוא הנמוך ביותר . בפרק זה בחנו גם את הגורמים לשונות ברגולציה של מימון בחירות שאימצו מדינות שונות ומצאנו כי ההסבר העיקרי להבדלים טמון במסורת המשפט הנהוגה בהן . הפרק השישי , החותם את הספר , מציג את המלצותינו לשינוי הרכב המימון של הפעילות הפוליטית בישראל על בסיס המחקרים לעיל : ) 1 ) אנו ממליצים לצמצם את המימון מקופת המדינה הן לבחירות והן לפעילות שוטפת ; ) 2 ) מנגד אנו ממליצים להגדיל את תקרת התרומות המותרת ליחידים ; ) 3 ) אנו מציעים להותיר על כנם את כל האיסורים הקיימים בחוק על הענקת תרומות לפעילות פוליטית .
|
|