|
|
עמוד:12
גם לגירעון בתקציב ולהשלכותיו על היציבות וגם לנטל המס . כאשר עומדת על הפרק סוגיה מבנית , כמו רפורמה שתכליתה לייצר תחרות באחד מענפי המשק , המחלוקות יכולות להיות מורכבות אף יותר . ייתכנו אף מחלוקות מקצועיות בין הרגולטורים המופקדים על הנושא . לדוגמה , בענף הפיננסי מעורבים רגולטורים ופקידים בכירים אחדים , למשל חמשת המפקחים על השוק הפיננסי , מנכ "ל משרד האוצר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה . יתר על כן , קבוצות האינטרסנטים , אשר נהנות מהמצב הקיים , יילחמו בכל כוחן , ובקשת של אמצעים , כדי לסכל רפורמות הפוגעות ברווחתן : הכנת ניירות עמדה מנומקים , העסקת שדלנים , פגיעה במוניטין ובשמם הטוב של מתכנני הרפורמה ושיבוש הפעילות הכלכלית בענף שעל סדר היום . כאשר המתנגדים לרפורמה הם ועדי עובדים במפעלים ממשלתיים , הם עלולים גם להשבית שירותים חיוניים כמו נמלים וחשמל ולגרום לתסיסה ציבורית , שתרתיע את הפוליטיקאים . החשש הכבד מכול הוא שבעלי העניין עלולים גם לקנות את המחליטים על ידי תרומות חוקיות ולא חוקיות למסעי הבחירות של הפוליטיקאים , שוחד אישי והבטחת משרות עתידיות לרגולטורים . החשש שתרומות פרטיות לפוליטיקאים תזהמנה בשחיתות את תהליך הבחירות ואת פעילות הממשלה התעורר כבר בראשית המאה העשרים . כפועל יוצא אסרה ארצות הברית על חברות עסקיות לתרום למסעי הבחירות . בהדרגה הורחבו ההגבלות ונוספו גם דרישות לדיווח ולשקיפות . תהליך ההסדרה של מימון הפוליטיקה גלש גם למדינות אחרות . התפשטותו והעמקתו נמשכו כמעט לכל אורך המאה העשרים , וגם בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בחוקים אלה בכמה מדינות . הרגולציה לא מנעה את השחיתות , ובמדינות רבות , מתפתחות ומפותחות , התרחשו שערוריות פוליטיות רבות סביב מימון מרוצי בחירות . גם מקומה של ישראל לא נפקד מרשימת השערוריות . מדינות אחדות ניסו להתמודד עם הבעיה על ידי שינויים ברגולציה של מימון פעילות פוליטית , כמו הגדלת המימון הציבורי למפלגות ולמועמדים מצד אחד והחרפת ההגבלות על תרומות פרטיות מצד שני . המימון הציבורי תורם להגדלת שוויון ההזדמנויות במערכת הפוליטית , שכן הוא מאפשר גם לחסרי אמצעים עצמיים להתמודד על משרות שלטוניות . מנגד הוא מעצים את התחרותיות בין המועמדים , משום שהוא ניתן על בסיס קריטריונים זהים ולכן מגדיל את הביקוש לתרומות . הגבלת התרומות הפרטיות מפחיתה גם את היקפן וגם את השחיתות , אך בה בעת מגדילה את
|
|