|
|
עמוד:11
מבוא אבי בן בסט ומומי דהן המדיניות הכלכלית מורכבת מהחלטות בנושאים רבים . שני נדבכיה המרכזיים הם המדיניות התקציבית והרפורמות במבנה המשק ובדרכי פעולתן של רשויות השלטון . אלה וגם אלה מחייבים בראש ובראשונה הכנה יסודית — החל בניתוח ואבחון הבעיה שעל הפרק , עבור בלימוד מניסיונן של מדינות אחרות וכלה בניתוח החלופות למדיניות והשלכותיהן על העלות והתועלת של כלל היחידות הכלכליות . הכנת תכנית כלכלית יכולה להתבצע בשלושה דגמים : עבודה פנימית במשרדי הממשלה ובראשם משרד האוצר , ועדה ממשלתית או ועדה ציבורית . אישור ההצעות מחייב החלטת ממשלה ולאחר מכן אישור של הכנסת . בכל אחד מדגמי הפעולה מעורבים שחקנים רבים . כאשר עבודת ההכנה היא פנימית , מגוון השחקנים קטן יחסית ובדרך כלל כולל את עובדי המשרד המופקד על הנושא . בישראל יש למשרד האוצר כוח עודף יחסית למשרדי ההוצאה , ועל פי רוב משקלו בכל שלבי התכנון גדול לאין ערוך ממשקלם של המשרדים הייעודיים . אולם כאשר המשימה מוטלת על ועדה ממשלתית , מעגל המשתתפים רחב יותר וייכללו בו נציגי כל המשרדים שהנושא בתחום סמכותם . ואם הוועדה היא ציבורית , יצטרפו אליהם גם מומחים מהאקדמיה , ולעתים גם מסקטורים אחרים . גופים חוץ – ממשלתיים — בין שהם מוסדות שלא למטרת רווח ובין שהם בעלי עניין — אינם משותפים בדרך כלל בתהליך ההכנה וקבלת ההחלטות , אך פתוחה לפניהם הדרך להשפיע על תוצאות התהליך במגוון אמצעים — למן הצגת עניינם לפני המתכננים והמחליטים ועד לפעילות ציבורית ותקשורתית . ריבוי השחקנים מעשיר את הדיון ומאפשר לבחון את הסוגיה שעל הפרק ממגוון זוויות , אולם מטבע הדברים גלומים בו מחלוקות ולעתים אף מטרות מנוגדות . בעת שדנים בתקציב המדינה ילחצו משרדי ההוצאה להגדיל את העוגה , ובייחוד את חלקם בה . מצד אחר , עניינם בעלות העוגה , קרי במסים שצריך להשית על האזרחים , או בגירעון התקציבי הוא משני משום שהצלחתם נמדדת בהיקף השירותים שהם מספקים לציבור . נציגי משרד האוצר , לעומתם , חרדים
|
|