|
|
עמוד:6
א . נקודת המוצא : קביעת חזקה לטובת הסיקור האודיו - ויזואלי בבתי המשפט המחקר מציע כנקודת מוצא לקבוע חזקה לטובת הסיקור האודיו – ויזואלי בנסיבות שבהן אין מניעה שבדין לעשות כן . כך למשל , הסיקור יוגבל בהליכים שמוטל עליהם איסור פרסום או שיש חשש שמא יופרו הוראות סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי ( הקובע כי עד שטרם העיד , מלבד נאשם , לא יהא נוכח בגביית עדותו של עד אחר ) . הנחת היסוד של הצעה זו היא שהשיקולים בעד הפיכת סיקור אודיו – ויזואלי בבתי המשפט לדבר שבשגרה — מצב הטומן בחובו יתרונות פוטנציאליים ניכרים למערכת המשפט ולחברה בישראל — גוברים על השיקולים נגד התרתו הן במישור העיוני והן במישור המעשי . הנחה זו נתמכת בעיקר על היעדר תימוכין אמפיריים משמעותיים לחששות המבססים את טיעוני המתנגדים . יתרה מזו , רבים מהחששות האמורים ניתנים למיתון באמצעות הסדרים ספציפיים . לנוכח החשיבות של יישום זהיר ומחושב של מהלך כזה , אגב בחינה מושכלת של השלכותיו , מוצע כי בשלב הראשון לא תוחל מדיניות זו על הליכים אזרחיים ופליליים שמעורבים בהם עדים . מוצע להתחיל בפיילוט לסיקור אודיו – ויזואלי של הליכים המתנהלים בבית המשפט העליון ולשאוף להרחיבו בהמשך לערכאות אחרות . ב . הערכאות אין הצדקה לקבוע קביעה גורפת כי בית המשפט העליון יהיה האכסניה היחידה שבה יותר הסיקור — כפי שעולה לכאורה מהפיילוט שהוחלט עליו בשנת . 2014 ראשית , יש עוד בתי משפט שאינם ערכאה דיונית וגם בהם הפוטנציאל לפגיעה בעדים עקב הסיקור האודיו ויזואלי הוא קטן . שנית , גם אם אכן יש סבירות גבוהה שהתיקים המגיעים לפתחו של בית המשפט העליון הם בעלי חשיבות ציבורית , גם לערכאות נמוכות יותר מגיעים תיקים רבים כאלה , ואין הצדקה של ממש שלא להתיר סיקור דומה גם בהן . עם זאת , לנוכח החשיבות שבפתיחת בתי המשפט בישראל בהדרגה ומתוך בחינה מתמדת של השלכות המהלך , מחקר זה מציע כאמור להתיר תחילה סיקור אודיו – ויזואלי רק בבית המשפט העליון .
|
|