|
|
עמוד:10
במהלך הדיונים בספר עולות גם תובנות הרלוונטיות לחקר השיח בכללותו . למשל , המחברת מדגישה את חשיבות ההקשר להבנת השיח - הן ההקשר הלשוני הישיר , הן הסיטואציה המקומית שהשיח מתרחש בה והן היבטים חברתיים ותרבותיים שאף הם עשויים להשפיע על הבנת המבעים בהקשרם . מבחינה מתודולוגית מקדמת המחברת את הגישה שלפיה נקודת המוצא של הניתוח היא השיח עצמו ומה שעולה ממנו , ולא התיאוריה . החוקר אינו צריך לבוא אל הניתוח עם תיאוריה מחייבת ועם רשימה מוכנה של אמצעים לשוניים שאותם הוא מבקש לאתר , אלא להיות קשוב לטקסט ולפרטיו הקטנים ביותר . העבודה עם טקסטים של אנשים במצבי מצוקה חריפים או עם בעיות נפשיות מסוגים שונים מעוררת טענה תיאורטית חשובה נוספת . היא מעלה את הצורך להתייחס לשאלת ה " לכידות " בשיח לא במונחים דיכוטומיים של קיומה או היעדרה של לכידות , אלא במונחים של רצף . הכרה בקיומה של לכידות חלקית בשיח מאפשרת לאתר את מקטעי השיח שבהם מתקיימת לכידות ולהגביר באמצעותם את ההבנה ואת יעילות התקשורת עם בן השיח . כוונותיה של המחברת לכתוב ספר שהוא גם מעין " מדריך לחוקר " מתפרשות גם מתוך מילון המונחים היעיל והמפורט המופיע בסופו , ושאליו היא מפנה לאורך הספר . כך ישמש הספר הזה לא רק צוהר למחקר המשלב שפה פיגורטיבית בניתוח השיח , אלא כלי עבודה ממשי לחוקרי שיח באשר הם . פרופ ' זהר לבנת אוניברסיטת בר אילן
|
|