|
|
עמוד:9
תקציר צנזורה על מידע שעלול לסכן את ביטחון המדינה בעתות חירום או מלחמה מקובלת בעולם הדמוקרטי ונתפסת כנגזרת של הזכות לחיים , שלמענה מוצדק ואף מתחייב להגביל את חופש העיתונות . עם זאת , ההסדרים החלים בישראל בנוגע לצנזורה צבאית ולצווי איסור פרסום הם בעייתיים . ההסדר הפורמלי המכונן את הצנזורה הצבאית במדינת ישראל , תקנות ההגנה ( שעת חירום ( המנדטוריות , הוא הסדר מיושן ואנטי - דמוקרטי . בצדו מתקיים הסדר לא פורמלי בין ועדת העורכים לבין רשויות הביטחון , אך יש בו משום פגיעה בתקשורת הלא ממוסדת ובזכות הציבור לדעת . אפיק חלופי שאליו פנו רשויות הביטחון בשנים האחרונות — בקשות לבתי משפט להוציא צווי איסור פרסום — מתקיים אף שאין לפרקטיקה זו בסיס ראוי בחוק . נוסף על צווי איסור הפרסום ועל הצנזורה הצבאית , המהווים מניעה מוקדמת של ביטוי , יש בדין הפלילי הוראות העוסקות בגילוי סודות בעלי ערך ביטחוני , ואלה מכונות שלא בצדק " עברות ריגול חמור " . הוראות אלו הן משום ענישה מאוחרת , לאחר שכבר פורסם מידע . בהוראות אין מדרג מתאים של חומרה בין סוגים של מידע ( למשל , בין סודות חמורים לבין מידע שגילויו איננו כרוך בנזק חמור (; בין סוגים של מוסרי מידע ( למשל , בין עובד מערכת הביטחון או חייל לבין עיתונאי (; ובין סוגים של פרסום ( למשל , בין מפרסם ראשון לבין מי ששיתף פרסום ברשת חברתית ( . חרף הבעייתיות בהסדרים הקיימים אמצעי התקשורת והממסד הביטחוני שיתפו פעולה בהנצחתם . לדעתנו , אלה ואלה העדיפו הסדרים לא דמוקרטיים ועמומים , שאכיפתם רכה ולכן אפשר להסתדר עמם , על פני הלא נודע הגלום בכינון הסדר חדש שעשוי להיות טוב יותר לכול . הותרת המצב החוקי הקיים לא רק שאינה ראויה מבחינת ערכיה הדמוקרטיים של ישראל , היא גם איננה מעשית על רקע השינויים בעולם התקשורת , שבו סודות ביטחוניים מתגלים באמצעות המדיה הדיגיטלית ( ברשת האינטרנט , ברשתות חברתיות ועוד ( .
|
|