|
|
עמוד:12
השירים כתקשורת של זהות כל אחד מהשירים האלו הוא שדר תקשורתי המשלב מילים ומנגינה . הם מופצים בעיקר בעל פה ופתוחים לשינוי ולאלתור . באומנות זו יש לפיכך יסוד של מסורת והמשכיות , וכמו בכל יצירת פולקלור – ריבוי של גרסאות . משום כך נענים השירים להגדרתו של הפולקלור כתהליך אומנותי - תקשורתי המתקיים בגבולותיה של קבוצת זיקה מצומצמת . באמצעותם פונים זה אל זה חיילים הנמצאים יחד באותה הסיטואציה ומתייחסים זה אל זה התייחסות ישירה , חולקים ביניהם ערכים , עמדות ודעות משותפות , ומשתמשים באותה מערכת של סימנים וסמלים לפעילות הדדית חברתית . הנחת היסוד היא כי השירים אינם רק אוסף של פריטים העומדים בפני עצמם , אלא הם תהליך תקשורתי , המתקיים במסגרת קבוצת הזיקה של חיילים וחיילות המשרתים בצה " ל . תקשורת זו מתנהלת מתוך השוליים המרכזיים של החברה הישראלית , מונח שבאמצעותו אני מבקשת לבטא את המתח בין מעמדו המועדף של החייל ( בעיקר הלוחם ) בתרבות ובחברה בישראל – לבין מעמדה השולי של הסוגה שדרכה בא לידי ביטוי קולו של החייל באופן פומבי . שירי החיילים ממלאים תפקיד מרכזי בתהליכי בנייתה של הזהות הקבוצתית , ההכרחית לתפקודה הקוהרנטי של כל מסגרת צבאית . למעשה , כל תהליך של יצירה או האזנה למוזיקה הוא תהליך של יצירת זהות . השירה כפעילות לשונית היא פרקטיקה חברתית המגדירה את גבולות הקבוצה , ולא רק משקפת נורמות 1 בן - עמוס , . 423 : 1973 -110 109 : 1979 , Chernoff 2 העיקרי לביצוע המחודש של השיר . כאשר עוזב אחד מחברי הקבוצה ועובר לקבוצה אחרת – השיר נודד עמו , והוא עשוי להעבירו לחברי הקבוצה החדשה שלו . כך זוכים השירים לתפוצה נרחבת בתקופת זמן נתונה . מבחינת אופן הביצוע , הדרך הנפוצה בשירים קבוצתיים נעה בין שירה קבוצתית משותפת לכל אורך השיר לבין שירת סולו של מנהיג המקהלה ומענה קבוצתי החוזר על שורות או על בתים מסוימים , בעקבות המנהיג .
|
|