|
|
עמוד:11
פתח דבר הרעיון לכתיבת המחקר שעליו מבוסס ספר זה עלה במחשבתי תוך קריאת ספרה של אניטה שפירא , חרב היונה – הציונות והכוח . 1948 - 1881 שפירא עוסקת בספרה בהופעתו של אתוס הכוח ובתהליך הפיכתו למרכיב יסוד של התנועה הלאומית היהודית , שהחלה לצמוח במחצית השנייה של המאה ה - . 19 בספרה התמקדה שפירא ב " זרם המרכזי " ביישוב ובתנועה הציונית והותירה מקום למחקרים נדרשים ומשלימים של זרמים אחרים בציונות . קראתי את ספרה פעמים אחדות , בעודי עוקב אחר תהליך הפיכתה של הציונות הדתית מיום ליום ומשנה לשנה לתנועה אשר מקצינה את עמדותיה בסוגיות הקשורות לסכסוך הדמים עם שכנינו ולמאבק עם הפלסטינים על ארץ ישראל . בציונות דתית זו ניכרת אמונה יוקדת בתהליך הגאולה הבלתי הפיך שסימניו פזורים לרוב באירועי התקופה , ובבניין הבית השלישי שימיו קרובים . אמונה זו מלווה בעמדות בלתי מתפשרות בסוגיית ארץ ישראל ובהצגת עמדות המקדשות את הכוח ורואות בו , לרוב , את הפתרון המועדף , אם לא היחיד , לבעיותיה של מדינת ישראל בעימותים בינה ובין שכניה . אתוס הכוח הפך אפוא למרכיב דומיננטי בזהות הציונית - דתית בימינו . שאלתי את עצמי היכן הם שורשיו של אתוס זה בתנועה הדתית - לאומית , כיצד הוא התפתח וכיצד הגיעו הדברים לאן שהגיעו . האם הערצת הכוח , האופיינית כל כך לציונות הדתית בימינו , היא תופעה חדשה שהחלה בתשכ " ז לאחר מלחמת הגאולה הנסית , לתפיסתה של הציונות הדתית , או שמא מדובר באתוס המושרש בתנועה זו מראשיתה ? בעבודת המ " א שלי , שעסקה ביחס לכוח בתנועת בני עקיבא מיום הקמתה ועד תש " ח , עסקתי מעט בסוגיית היחס לכוח בראשיתה של התנועה הדתית
|
|