|
|
עמוד:16
. 1 פסיקת הראשונים התפיסה המקבלת את עמידתו של המברך כעמידת הכוהן המשרת בקודש מובאת בידי רבנו יצחק בעל התוספות ( סוטה לח ע " א ) : ונראה לר " י : כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקוש [ ומקיש ] ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ "ב דזבחים ( דף כג : ) דיושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד . ולעומתה — אמנם הפסיקה של הרמב " ם על חובת העמידה מבטאת את ההשוואה לעבודת המקדש , אבל בתוכה כלולה גם התפיסה השנייה , העוסקת בכבוד ( הלכות ביאת המקדש , ה , יז ) : וכל העובד והוא יושב חילל ועבודתו פסולה ואינו לוקה , מפני שאזהרה שלו מכלל עשה היא , וכן כל העוסק בעבודה מעבודת המקדש צריך שיהיה עומד על הרצפה , ואם היה דבר חוצץ בינו ובין הקרקע כגון שעמד על גבי כלים או בהמה או על רגלי חבירו פסל , וכן אם היה דבר חוצץ בין ידו ובין הכלי שעובד בו פסל . העמידה של הכוהן המשרת בעבודתו במקדש היא עמידה של כבוד . הרמב "ם לא דן במקום זה באנשים עם מוגבלות אלא רק במי שנוהג שלא כראוי במקום הקודש . כשם שהכוהן המשרת צריך לעמוד בכבוד , כך גם הכוהן המברך צריך לעמוד בדרך של כבוד . דרשה זו , שמחברת בין עבודת הכוהן במקדש לבין נשיאת הכפיים במקדש ( ומשם — בבית הכנסת ) , תחייב אותנו לעסוק בהמשך 8 רבי יצחק בר שמואל , הר " י הזקן מדנפירא ( המאה ה – ; 12 צרפת ) . המחבר הראשון של התוספות , חיבור פרשני על התלמוד שהוא פרי לימוד של כמה בתי מדרש באשכנז במאות ה – 12 וה – . 13 שמו של ר " י נזכר כמעט בכל התוספות שלפנינו . 9 רבי משה בן מימון ( המאה ה – ; 12 בעיקר ספרד ומצרים ) . חיבורו משנה תורה הוא מחיבורי ההלכה החשובים ביותר בכל הדורות והוא שואף לסכם את כלל דברי ההלכה שבתלמודים באופן מסודר ובהיר .
|
|