|
|
עמוד:7
זלמן שזר לתולדות ישראל , ירושלים תשס״ו ( ראה לפני כן ספרו חכמי צרפת הראשונים ] פרק רביעי [ , ירושלים תשנ״ז ); ( ה ) הנ״ל , אמונות ודעות בעולמו של רש״י , תבונות , אלון שבות תשס״ח ; ( ו ) א׳ גרוסמן וש׳ יפת ( עורכים ) , רש״י דמותו ויצירתו ] קובץ מאמרים [ , א : פירושי רש״י למקרא , ב : מקורותיו של רש״י והשפעתו , מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל , ירושלים תשס״ט . הקובץ שלפנינו מקורו בכנס בין לאומי , רב מרצים ומשתתפים , מן הארץ ומהתפוצות , בנושא יהודי צרפת – עבר , הווה ועתיד , החל בעברם של יהודי צרפת , דרך חייהם בהווה , ועד לתחזיות וההערכות באשר לעתידם . הכנס התקיים באביב תשס״ו ( מאי , ( 2006 וממנו בעיקר כונסו כאן מאמרים הממוקדים בכלל יצירתם של רש״י ותלמידי בית מדרשו . הם באים להרחיב את היריעה במגוון שאלות הכרוכות בתחומי הפרשנות וההדרתה , המחשבה , ההלכה , הלשון והפיוט . אהרן ארנד מייחד עיון ראשוני לפרשנות שנתחברה על פירוש רש״י לתלמוד בתקופת האחרונים ולמאפייניה . קודם לכן הוא מעלה שלושה גורמים לעובדה שבניגוד לפירוש רש״י לתורה , פירושו לתלמוד לא זכה לפרשנות עצמאית ענפה בתקופה זו . תמימה דוידוביץ בחרה ארבע דמויות מחומש בראשית , והראתה כיצד רש״י , למרות הצהרתו על נטייתו לפשט הכתובים , עשה שימוש רב במדרשי חז״ל , וכתוצאה מכך עוצבו והוערכו דמויות אלו לחיוב או לשלילה או כדמויות קוטביות . את עיצובן של כמה מהן היא תולה ברקע של אירועי התקופה – מסעי הצלב והפולמוס היהודי נוצרי . לאה הימלפרב דלתה מפרשנות רש״י למקרא עקרונות פילוסופיים תאולוגיים המורים על השקפת עולמו רבת הפנים בדבר הפעילות הנסית , כשהיא מבחינה בין אלו המתייחסים למחולל הנס לבין אלו של מקבל הנס . עקרונות אלו , שרובם כבר מצויים אצל חז״ל , לא הובאו אצל רש״י מתוך מגמה פרשנית אלא מתוך מגמה חינוכית מוסרית , שאפשר שהייתה לה זיקה לנסיבות התקופה – קידוש השם וציפיית ישראל לנסים . יהונתן יעקבס מעיין בפולמוסו של רשב״ם עם פירושי הפשט של קודמיו , ובעיקר של זקנו , רש״י , שבו הגדיר רשב״ם לראשונה , בצורה מסודרת ומפורשת , את העקרונות שעליהם הוא מעמיד את פרשנות הפשט שלו , וביניהם אף שלילת קיומם של שני פירושי פשט זה לצד זה . כמו כן מתגלה רובד נוסף בפולמוס סביב אסכולת הפשט בצפון צרפת בימי הביניים . אבינועם כהן מרחיב את רשימת המונחים שרש״י ציין כי שימושם בתלמוד חרג מן המקובל בו , ואף מציין לכאלו שרש״י לא טרח להעיר עליהם , ומנסה לנמק זאת . לבסוף הוא מצביע על קו משותף למונחים החריגים הללו שבתלמוד , אשר לו זיקה לזמן ולדרך שבהם נערך התלמוד הבבלי . ברק שלמה כהן בוחן מחדש את המונח התלמודי ״אמר רב פלוני משמיה דרב אלמוני״ , שלטענת רש״י פלוני , המצטט , אמר ״משמו״ של אלמוני , המצוטט , כיוון שלא יכול היה
|
|