|
|
עמוד:12
תוך קריאות " איטבח אל - יאהוד " התפרעו הצעירים בשוק , הפכו דוכנים מלאי מוצרים ונמלטו דרך סמטה סמוכה . בעלי הדוכנים והמבקרים במקום צפו במתקפה בהלם . איש מהם לא ניסה לעצור או לתפוס את הצעירים המשתוללים . כשהגיעו למקום שוטרים , כבר לא היה זכר למתפרעים . המשטרה מסרה לכלי התקשורת , כהרגלה , ש " ההפגנה עברה ללא אירועים מיוחדים " . זו היתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בדרכן המיוחדת של הרשויות בגרמניה להעלים מהציבור את המציאות . אך דווקא באותו אירוע , השיטה הזו לא צלחה . אחד מהעיתונים היומיים בברלין פרסם תצלום של מפגין פלסטיני המחזיק בגאווה על כתפיו את בתו הקטנה , שלגופה הוצמדה חגורת נפץ מלאכותית . השימוש הציני בילד להעברת מסר של מוות ורצח עורר בציבור הגרמני שאט נפש . משטרת ברלין פתחה בחקירה נגד האב והבטיחה לפקח בעתיד טוב יותר על הנעשה ועל הנאמר , גם בערבית , באירועים אנטי - ישראליים . ילדים בתחפושות של מחבלים מתאבדים נעלמו מההפגנות נגד ישראל בגרמניה . את מקומם תפסו כרזות , שעליהן הודבקו תצלומי ילדים פלסטינים שנפגעו בפעולות צה " ל ונכתבו סיסמאות שהאשימו את ישראל בביצוע " שואה " . המלחמה במזרח התיכון בין פלסטינים לישראלים התרחבה ופלשה גם למערכת הבחירות לבונדסטאג , שעמדו להיערך באותה שנה . ירגן מלמן , מראשי הלובי הערבי בגרמניה וסגן יושב ראש המפלגה הדמוקרטית החופשית - מפלגה ליברלית , שבמשך עשרות שנים שימשה לשון מאזניים בהרכבת ממשלות גרמניות ומצאה את עצמה ב - 1998 לפתע באופוזיציה - החליט לגייס את ישראל ואת הסכסוך בינה לבין הפלסטינים לסייע למפלגתו לחזור לשלטון . בראיונות שהעניק הביע תמיכה במחבלים המתאבדים הפלסטינים . כשראשי הקהילה היהודית בגרמניה מתחו ביקורת על דבריו , מיהר מלמן להגן על עצמו באמצעות טענה מופרכת , שלפיה קיים בגרמניה איסור מוחלט להביע ביקורת על ישראל , וכל מי שמעז להפר איסור זה מואשם מיד באנטישמיות .
|
|