|
עמוד:10
של הכנסייה מבלי לזכות אותה ולו במבט חטוף . הם צעדו מלאי זעם וחדורי שנאה , קבוצה אחר קבוצה , נושאים בידיהם כרזות ודגלים . נשים , חלקן מסיעות עגלות תינוקות , עברו בסך בגוש נפרד . גופים פוליטיים שונים - ארגוני גולים ומהגרים ערבים , נציגי תנועות ומפלגות שמאל - הקפידו לא להיטמע בקרב שותפיהם - יריביהם . ים של מפגינים , גל אחר גל , הציף את השדירה הבורגנית , שסאונה חדל . השוטרים במדיהם הירוקים יצרו טבעת אבטחה הדוקה למדי סביב הצועדים הצועקים . כמה מהשוטרים החליפו חיוכים עם המוחים . מבין הסיסמאות השונות , שבקעו מגרונותיהם של המפגינים , עלתה בבירור הקריאה : " מוות ליהודים " . בערבית . צהרי שבת , 30 במרס . 2002 בבוקרו של אותו יום הגעתי לברלין ברכבת לילה מווינה , מצויד בשתי מזוודות גדולות . אחרי חמש - עשרה שנות לימודים ועבודה , בעיקרה עיתונאית , בצרפת ובאוסטריה , עמדה גרמניה להפוך לתחנתי המקצועית השלישית באירופה ככתב " ידיעות אחרונות " . המעבר מווינה לברלין אמור היה להתבצע לקראת סוף אפריל . אבל ב - 27 במרס , בליל סדר פסח , ביצע מחבל - מתאבד פלסטיני טבח במלון פארק בנתניה . שלושים חוגגים נרצחו . מאה ושישים נפצעו . למחרת החליטה ממשלת ישראל על מבצע צבאי רחב היקף , " חומת מגן " שמו , שנועד להרוס את תשתיות הטרור בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון . היה ברור שהאינתיפאדה השנייה , שהשתוללה במחול דמים מטורף כבר יותר משנה , עמדה להיכנס לשלב חדש . החלטתי להקדים את המעבר לברלין . נראה לי שהמצב ההולך ומסתבך במזרח התיכון מעמיד במבחן לא פשוט את קשרי הידידות האמיצים , הקיימים לכאורה בין גרמניה לישראל , ומעניק לגרמניה המאוחדת הזדמנות ראשונה להתערב באורח פעיל בחלק נפיץ זה של העולם . בהתחשב בעברה הלא מאוד רחוק של גרמניה , היה מדובר באתגר גדול מאוד . החבר הישראלי , שאצלו שהיתי בימי הראשונים בברלין , מסר לי מיד עם הגיעי , ששגרירות ישראל המליצה לישראלים לא להתקרב
|
|