|
|
עמוד:13
הקדמה ייצוגה של המזרחיות כקורפוס של ידע וכדיסציפלינה מובנית קיים באופן חלש מאוד במסגרת מדעי היהדות , לימודי מחשבת ישראל ולימודי ההיסטוריה של עם ישראל . המזרחיות נדחקה מזה שנים לתוך חקר הפולקלור ולמסגרות נישה למיניהן , אשר משקפות את המבט האוריינטליסטי . לעומת זאת , הדיון הביקורתי בה מובנה היטב במסגרת השיח הסוציולוגי המהווה ראש חץ בענין זה . בספר זה ברצוני להציב מסגרת נוספת , חדשה , אשר מתוך פרספקטיבה על היהדות כהיסטוריה וכתרבות תנסה להוסיף ערוץ עקרוני לדיסציפלינה של חקר המזרחיות ; מסגרת המקיימת דיאלוג עם השיח הביקורתי הסוציולוגי והפוסט קולוניאלי , המאפשר את החירות לחפש ולהציע נקודות כינון חדשות של זהות ותרבות . מטרתי ליצור תנועת רצוא ושוב בין השיח הביקורתי העכשווי על המזרחיות כנקודת כינון שכבר הושגה , ובין קריאה חדשה של רבדים היסטוריים ותרבותיים עמוקים שיש עוד לחקרם . הצעתי היא לבדוק את שאלת הרצף ההיסטורי והתרבותי במבט כפול , הן החוקר את מקום הקרע , והן הבודק את אפשרותו של תיקון בונה . תיקון בונה מחויב להציע רה קונסטרוקציה של המזרחיות ולהציגה בזיקה דיאלקטית לרצף ההיסטוריה והתרבות של יהדות ארצות האסלאם . אני רואה את היהדות כדת וכתרבות המהווה צומת מרכזי ועשיר במיוחד של מפגש תרבויות מזרחיות ומערביות — זהו אחד הדברים המיוחדים ביותר שהיהדות כדת מספקת . קהילות יהודיות התקיימו במהלך הדורות הן במזרח הן במערב , ושמרו על מאפייני זהות קולקטיביים באופן דו מימדי ; דהיינו , כל יהודי פיתח מאפייני זהות שקשורים לקהילה לה השתייך , תוך כדי לקיחת חלק בתרבות הפיזית והרוחנית בתמונת העולם לה היה שותף , כלומר יהודי 1 כוונתי להישגים של אלה שוחט , יהודה שנהב , חנן חבר , סמי שלום שטרית , יוסי יונה ואחרים בהובלת קו מנחה בספריהם שלהם ובספרים בעריכתם , באסופות ובכתבי עת .
|
|