|
|
עמוד:7
עם הספר מאת אביגדור שנאן [ האוניברסיטה העברית בירושלים ] בספרות האגדה נדרש אחד מפסוקי המזמורים על עשו . וכך נאמר שם : '" אמר נבל בלבו אין אלוהים ' ( תהילים יד , א ) – זה עשו הרשע . ולמה נקרא שמו נבל ? על שם שמילא את כל העולם נבלות : העמיד בתי קיקלין בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה ... [ דבר אחר : ] על שם שמילא את כל הארץ מנבלתם של ישראל " ( מדרש תהילים יד , ג ) . לא די למדרש שהוא קובע כי הנבל המכחיש את קיום האלוהים הוא עשו , אלא שהוא גם מצרף לשמו את הכינוי " הרשע " , ואף ממשיך ומפרט את קביעתו – תוך דרשת המילה " נבל " בשתי דרכים . לפי האחת מדובר במעשי נבלה , וזאת על ידי הקמת מוסדות של תרבות פרועה ושחצנית : בתי בושת ( קלון ) , תאטראות וקרקסים וכן בתי פולחן לעבודה זרה . לפי השנייה מדובר בגופותיהם של בני ישראל שנטבחו בידי עשו , אשר נבלותיהם מושלכות ברשות הרבים , מאכל לחיות השדה ולעופות השמים . מניין שנאה ועוינות כה לוהטות כלפי עשו זה ? בוודאי אין מדובר כאן בדמותו של עשו המקראי – שגם אם איננה מצטיירת באור יקרות , אי אפשר לומר עליה דברים כה קשים – אלא בעשו אחר , זה שספרה רחב היריעה של עירית מלברגר - אמינוף מוקדש לו . זו הדמות המקראית שעברה גלגולים אין ספור , פיתוחים והרחבות , בספרות האגדה הקדומה , משנעשתה סמל למלכות רומי ומאוחר יותר לדת הנוצרית שירשה את מקומה . על רומי - הנצרות אפשר אכן לומר כי תרבותה מכאן ויחסה אל אחיה – עם ישראל היושב בארץ ישראל – מכאן , תאמו בזמנו את דבריו הבוטים של המדרש . העיסוק בגלגולים מרתקים אלו הביא את מחברת הספר לסריקה מדוקדקת של מקורות ארץ ישראליים רבים , לבדיקת נוסחם המדויק ולביאורם , תוך
|
|