|
עמוד:12
שבה אני חי . הוא הציע את עצמו כמורה לחיים , ולכן , אם הודה בכך אם לאו , פעל כפילוסוף סוקרטי , כמחנך שדומה באומנותו למיילדת . אמנם אינני מקבל את עצם הניסיונות השונים להגדרה מהותנית של היהדות ולכן אף לא את זו של שטראוס , אבל כתלמיד , כאדם ליברלי , וכיהודי אשר גדל בחברה הישראלית חילונית , הזמין אותי שטראוס להיכנס בשערי " אתונה " ולראות את " ירושלים " ; להבין שתשובה היא מהלך ספירלי , ושהדרך בין שתי הערים אף פעם איננה קו ישר אחד . בחיבור זה ביקשתי להעמיד בפני הקורא את משנתו התאולוגית מדינית של ליאו שטראוס כפי שהיא עולה מדיוניו בבעיה התאולוגית מדינית . עוד בראשית התהוותה של הפילוסופיה המדינית , בספר " המדינה " של אפלטון , מוצגת התאולוגיה כבעיית יסוד של הסדר המדיני הראוי . " מי שעתיד להיות שומר נאה וטוב למדינתנו " , אומר סוקרטס , " יהיה מטבעו פילוסופי ועז נפש וגם מהיר וחזק " . לכן " מן הראוי" שמייסדי המדינה ידעו " את הדפוסים שלפיהם חייבים המשוררים לחבר אגדות " על אודות האלים . עתיד המדינה תלוי ועומד על חינוכו של האזרח , ומי כתאולוגיה בעלת השפעה מכריע בעניין חינוכו של הדור וערכיה של החברה ?! הפילוסוף המדיני חייב להיות בקיא ואף להנחות את אלה המשוררים על אודות האלוהים . בכל משנה מדינית מצויות הנחות יסוד תאולוגיות , גם אם כאלה השוללות אותה או את חשיבותה מכול וכול , וכל תאולוגיה משפיעה על הדרך שבה אנו מדמיינים את הסדר המדיני הראוי . שטראוס פורש בפנינו את הדינמיקה הסוערת בין התאולוגיה לפילוסופיה , אך שלא כהוראתו של סוקרטס — הוא מסרב לכפוף את האחת אל השנייה . בתוך כך שטראוס מפלס דרך לעבר נקודת מבט לא רדוקטיבית , שמציגה שילוב נדיר בין משנתו של הרמב " ם על הנבואה ובין משנתו של ניטשה על הפילוסוף של העתיד . חיוב היצירתיות וההעזה לחרוג מהמקובל דווקא דרך הבנה וחיוב מחודש של תפקידן של הקונוונציות , מאפשר למבטו לחרוג מאופק ההווה ולהיישיר מבט לעבר תאולוגיה מדינית טרנס מודרנית . פרופסור דוד הרטמן הוא שהפנה אותי לראשונה אל כתבי ליאו שטראוס . הייתי תלמיד בסמינר שנתן על רבי יהודה הלוי והרמב " ם , ומצאתי את עצמי תוקף שוב ושוב את הדרך שבה הציג את הרמב " ם . הרמב " ם קסם לי , שכן מבעד למעטה האדיקות הדתית קרץ לי המסתורין של הכפירה . כתלמיד חילוני בחוג למחשבת 1 אפלטון , תאיטיטוס , עמ ' . 85 - 82 2 אפלטון , המדינה , ספר ב , עמ ' . 231 - 230 וכן ראו טאובס , מכת לתרבות , עמ ' . 223 - 222
|
|