|
|
עמוד:
" הסיבוב השני " : בצל הציפייה למלחמה חוזרת לאחר מלחמת העצמאות התחזקה בישראל התפיסה כי היא מעין אי בלב הים הערבי המתעצם . בהתאם הוכנה פקודת - אב לתרחיש של מתקפה כוללת מצד ארצות ערב , שכונתה " מקרה הכול " . בסיבוב השני , כך קיוו בישראל , לא ניתפס לא מוכנים ישראל בן דור | ד " ר , רס " ן ( מיל ' ) היסטוריון בתום מלחמת השחרור ב - 1948 ולאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק ניצבה ישראל מול עולם ערבי עוין . המכנה המשותף היחידי בין מרכיביו היה ההתנגדות לקיומה . ישראל נטתה לראות עצמה מדינה השואפת לשמר את הישגי המלחמה ולהתמקד בביסוסם . לעומת זאת , העולם הערבי היה מונע מרצון לנקום את חרפת המלחמה , לגאול את כבודו האבוד ולהביא להרס ישראל , להשמדת אוכלוסייתה היהודית והשבת הפליטים הערבים . רבים סברו כי מסורת הנקם המפותחת בחברה הערבית , האמונה על גאולת דם והשמירה על כבוד המשפחה , חלות גם במישור שבין מדינות ערב לישראל . במוקד חששותיה של ישראל עמדה האמונה שמדינות ערב מתכוננות לסיבוב שני , וזו הייתה למרכיב מרכזי בדימוי האויב כפי שהתגבש באותן שנים . ההסתננות נתפסה כאמצעי להחלשת ישראל ולמניעת התבססותה עד שיושלמו ההכנות לסיבוב השני . זאת בד בבד עם התעמולה וההסתה של מדינות ערב נגד עצם קיומה של מדינת ישראל , שנתפסו כהוכחה לכוונותיהם של הערבים . חשש מפני הופעת מנהיג ערבי בעל שיעור קומה בשלהי מלחמת העצמאות צמחו בקרב המנהיגות הבכירה בישראל חששות כבדים מפני הופעת מנהיג ערבי בקנה המידה של צלאח א - דין . מנהיג כזה עשוי היה ללכד את הכוחות הערביים ולהובילם לסיבוב שני נגד ישראל בהשתתפות כל צבאות ערב , במטרה למחוק את ישראל . כשעלה לשלטון , גמאל עבד אל - נאצר נתפס בעיני רבים כמנהיג שיש לחשוש ממנו ואפילו כ " היטלר הערבי " . לאחר המלחמה התחזקה בישראל התפיסה כי ישראל , בשטחה ובאוכלוסייתה הקטנים , היא מעין אי בלב הים . דימוי זה , " אי יהודי בים הערבי " היה מקובל ביישוב היהודי מראשית ההתיישבות הציונית והוא מבטא במהותו את הבדידות והחולשה המובנית של מיעוט קטן בתוך מרחב זר , גדול ועוין שמשאביו בשטח ובאוכלוסייה הם אדירים . נדמה היה כי הערבים מוכנים לעוד כמה וכמה סיבובים וחיי אדם אינם נחשבים בעיניהם . למרחב הערבי סביב לישראל היה מכנה משותף נרחב , דתי ותרבותי , ובכל מקרה , כך היו סבורים בישראל , ההתנגדות לעצם קיומה מגשרת על כל היריבויות . השמחה נוכח ההישגים במלחמת העצמאות לוותה בחשש שמא אלה בני חלוף , שהערבים יחזרו לשטחים שנכבשו והניצחון יאבד את משמעותו . אם נלך צעד נוסף עם דימוי " האי היהודי " מול " הים הערבי " , הפחד היה שהגלים ישטפו את " מגדלי החול " של הניצחונות והכיבושים . חולשת הערבים נתפסה כזמנית לאור יתרונותיהם הברורים במשאבי היסוד ( הקרקע , האוכלוסייה , תמיכת העולם המוסלמי , החשיבות בעיני המעצמות ועוד ) . ישראל , לעומתם , שהתמודדה עם קליטת עלייה ואתגרים חברתיים וכלכליים קשים , נתפסה כחלשה מאוד . התבוסה הקשה , שנחשבה בעיני הערבים לשוות ערך לאובדן אנדלוסיה בספרד , העלתה אותם על דרך של הפקת לקחים ותיקון הפגמים . מנגד ישראל נאלצה להשקיע את משאביה בבניית התשתיות , במיזוג העדות ובבניית החברה . הערבים , מבחינתם , פתחו כבר ב - 1949 בהכנות לקראת לחימה נוספת . הם הקימו תעשייה מאלבומי מלחמת סיני ( 1956 ) בתמונות תרגום " מיין קאמפף " של היטלר לערבית . בתמונות חייל ישראלי בעמדה לאחר כיבושה . למטה חיילים עם תמונות של נאצר . בנימין גפנר , ספר מלחמת סיני , לדורי , ת " א ( 1957 )
|
|