|
|
עמוד:
להאכיל את האויב ב ” מזון תרנגולות ” כדי לעורר אמון בגרמנים , המידע ששודר להם היה אמיתי בחלקו הגדול . הבריטים הקפידו “ להזין” את הסוכנים הכפולים , 120 במספר , במידע נכון אבל שחשיפתו לא תזיק , מה שמכונה בעגת המרגלים “ מזון תרנגולות ” - דשן , משביע אבל לא מזין באמת . במבצע " דיונון " הועבר על ידי הסוכן הכפול “ זיג זג ” לגרמנים מידע על פצצת עומק חדשה , המסביר לכאורה את האפקטיביות הגוברת של הפגיעות בצוללות גרמניות . המידע נועד להסיר חשד כי בעלות הברית פענחו את הצופן של הצוללות . זיג זג העביר פרטים טכניים על הנשק החדש ואפילו צילום שלו , שעוות והקטין את גודלו האמיתי . מדי פעם הסתכנו הבריטים והעבירו מידע שהיה כולו בדוי , כמו קיומה כביכול של “ קבוצת הארמיות הראשונה של צבא ארה ” ב ” , האמורה לפלוש לקאלה . בהתאם למידע הנחיתה בנורמנדי נועדה לבצע הסחה בדרך לנחיתה האמיתית של בעלות הברית באירופה . מידע זה התקבל על ידי הגרמנים כאמת מוחלטת והם לא העבירו את התגבורות לאזור נורמנדי בשבועות שחלפו מהפלישה רק כי האמינו במידע . הם המשיכו להאמין בו גם בהמשך וסברו כי בנות הברית שינו את תוכניתן לאחר ההצלחה בנורמנדי . הם לא העלו בדעתם כי בפלישה לא השתתפו 75 דיביזיות כפי שדיווחו סוכניהם אלא 50 בלבד . את המעגל סגר היזון חוזר , שהבטיח פיקוח יעיל מאוד על פעילות הסוכנים - האולטרה . הבריטים הצליחו לפצח את הקוד הגרמני ויכלו לפענח חלקים גדולים של התשדורות שהעבירו . כך התאפשר להם לדעת מראש מי הסוכנים שאמורים להגיע לבריטניה ומה הם עושים ב ” מזון התרנגולות ” שבו הולעטו . תפקודם של הסוכנים הכפולים היה אחד הגורמים להצלחת המאבק נגד הצוללות הגרמניות באוקיינוס האטלנטי , להצלחת הפלישה לנורמנדי ובסופו של יום לניצחון בעלות הברית . מסטרמן , עשה את הצעד הנוסף שקודמו בתפקיד ורנון קל לא הצליח לעשות 30 שנה קודם לכן , כשקבע : “ שירות הביטחון התנגד להוצאות להורג של מרגלים ואישר אותן רק כשלא הייתה כל ברירה . ממרגל חי , גם אם אינו יכול להעביר שדרים , אפשר תמיד ללמוד משהו . במרגל מת אין כל תועלת ” . מעגל המודיעין הסובייטי הטעיית האויב תוך הסתרת הכוונות האמיתיות היא חלק מהותי בתורת הלחימה שגיבש הצבא האדום במלחמה . קשה מאוד להסתיר תנועת כוחות רחבה ולכן האתגרים המרכזיים למפקד הם הסתרת היקפי הכוחות , המועד לפתיחת ההתקפה וכיוון המאמץ העיקרי . על אתגרים אלה להיות במרכז תשומת הלב של תיאורטיקנים צבאיים , של מפקדים , של אנשי מטה ואפילו של פוליטיקאים . ה ” סטאבקה ” , הפיקוד העליון של הצבא האדום , הקדיש במלחמת העולם השנייה מאמץ רב להונאה ולהסוואה , ובכלל זה בסוכנים כפולים . ב - 1997 יצא לאור במוסקבה ספרו של קולונל דימיטרי פטרוביץ ’ טראסוב , “ המשחק הגדול ” . טראסוב , גמלאי של שירות המודיעין הצבאי הסובייטי , הגר ” ו , חשף בו כי במלחמה הפעיל הארגון לא פחות מ - 183 “ משחקי רדיו ” , דהיינו הזנת האויב במידע מעובד על ידי סוכנים שהוכפלו . טראסוב הפעיל 80 מבין אותם מקורות . פאבל סודופלאטוב , מי שעמד בראש המחלקה למבצעים מיוחדים בנ . ק . וו . ד ולאחר מכן בק . ג . ב מתאר בספרו “ משימות מיוחדות” את הטכניקה שננקטה . הרוסים הבינו כי בקרב יש רגעים רבים של שאלות הדורשות מענה מיידי , שבהם שורר קושי אמיתי בקבלת החלטות . בדיוק עבור הרגעים הללו המציאו הרוסים את ה ” מסקירובקה ” . כשזו פועלת היטב , היא יוצרת תמונת מצב משכנעת על פניה , שבהתבסס עליה יקבל האויב את החלטותיו . ככל שהוא משוכנע יותר בנכונות תמונת המצב , כך קל לו להחליט . הרוסים ניצלו היטב את האלמנט החשוב הזה ויצרו תמונת מצב שגויה בקרב מקבלי ההחלטות של האויב . “ מעגל המודיעין הסובייטי ” כלל שתילה של סוכן כפול בשורות האויב ; העברת צי ” ח מהרמה הפוליטית ; בחירה קפדנית של המידע שיגיע לידי האויב ( סודופלאטוב העביר את המידע למפקד המודיעין הצבאי רא ” ל קוזנייצוב , שהעבירו לאישור ה ” סטאבקה ” ; משם הוא חזר לסוכן ולאויב ) . השלב האחרון במעגל היה ההיזון החוזר שהתקבל ממקורות סיגינטיים . הסובייטים לא הצליחו לפצח את הצופן הגרמני ולכן נהנו מהמוגמר - חמישה סוכנים שפעלו בבריטניה ועסקו בפענוח הצפנים שהופקו מתשדורות גרמניות . ה ” חמישיה מקימברידג ”’ העבירה את החומר מעובד , מתורגם ומפוענח למפעיליה בממלכה המאוחדת . היא נתנה מן המוכן את מה שהושג במאמץ אדיר ובהוצאות כספיות עצומות של מיטב גאוני האימפריה הבריטית תחת מעטה כבד של סודיות . מקס ומוריץ עושים צרות חלק גדול מה ” משחקים ” של הכפלת סוכן ושידורי רדיו היו ברמה הטקטית . רק מיעוט זעום הביא מידע מהרמות הגבוהות של הפיקוד הסובייטי . בניגוד לבריטים , שראו בשיטה הצלחה מוחלטת , הסובייטים ידעו גם לא מעט כישלונות , כמו ניהול לא זהיר של סוכן כפול שהביא לחשיפת התרמית . כך , מביא טראסוב בספרו פרשה שבמסגרתה הוצנחו 12 סוכנים גרמנים ממקור סובייטי בתחילת יוני . 1943 היה זה כחודש לפני פרוץ המערכה המכריעה בעורף החזית הסובייטית בקורסק . הקבוצה הורכבה מעריקים ושבויי מלחמה שהסכימו לשתף פעולה עם הגרמנים . הם צויידו במדים , בנשק רוסי , במסמכים , בכסף ובמכשיר רדיו , והחלו לדווח לסא ” ל ריזנהורן מהאבווהר בקצב הולך וגובר . לאחר מספר שבועות חשד המפעיל כי קצב השידור במורס שונה מכפי שהכיר . הוא שם לב כי אחד מסימני הזיהוי ששימש כ ” אות בקרה ” - הוספת מקף אחרי הספרות - 4 , 5 , 6 אינו מופיע בתשדורות , וניתק את הקשר . הוא צדק . הרשת נחשפה מיד עם צניחתה ולאחר חקירות חוסלו כל אנשיה . הסוכנים המרכזיים שהוכפלו והעבירו מידע ברמה האסטרטגית נקראו שניהם “ מקס ” . האחד היה רוסי בשם אלכסנדר דימיאנוב , בן למשפחת קצינים מצבא הצאר שהושתל על ידי הנ . קוו . ד בעורף השטח הכבוש . הוא יזם קשר עמם , נשלח לקורס מקיף בקשר וחבלה והוצנח בשטח הסובייטי בפברואר . 1942 דימיאנוב , כונה “ היינה ” אצל הגרמנים ו ” מקס ” אצל הסובייטים . הוא העביר מידע רב שהגיע אליו כביכול במסגרת תפקידו כקצין קשר זוטר במטה הכללי , וכמי שחותנו שימש לכאורה כלא פחות מהרופא האישי של שליט ברית המועצות יוזף סטאלין . “ מקס ” קנה את אמון מפעיליו , ובדומה לסוכן הבריטי “ זיגזג ” התבקש גם לבצע חבלות . מקס ביצע כביכול את החבלה ולמחרת דווח בעיתונה הרשמי של ברית המועצות , פראבדה , על “ תקלה ” שבגללה ירדה רכבת מהפסים ליד העיר גורקי . במקביל פעל סוכן נוסף ברמה האסטרטגית - ריכארד קאודר , עיתונאי ספורט יהודי שכונה גם הוא “ מקס ” . כדי להבדיל בין השניים כינו הסובייטים את דמיאנוב “ מקס צפון ” ואת קאודר “ מקס דרום ” . הגרמנים שהפעילו את קאודר החזיקו באמו הקשישה כבת ערובה . הוא החל את פעילותו ב - 1941 ובמשך 4 שנים העביר אלפי ידיעות משתי רשתות שהקים בטורקיה ובבולגריה , שכונו “ מקס ” ו ” מוריץ ” – הראשונה דיווחה על עם לכידתו של סוכן היה צורך דחוף לקבוע אם הוא מתאים לשמש כסוכן כפול . מי שלא התאים הופנה לרוב למסלול הרגיל - משפט מהיר ואז כיתת יורים או גרדום
|
|