|
|
עמוד:
בן - ערב ממוצע אינו מכשירו להיות חייל מוצלח . הפלאח , איש האדמה , אינו איש מלחמה מטבעו . העירוני , שגדל ברקע לבנטיני , הנו נטול הכרת אחריות חברתית , ומשום כך אינו מתערה בנקל במסגרת צבאית והנו הפכפך בנאמנותו . האלמנטים היחידים בצבאות ערב שהם חיילים מוכשרים הם הבדווים בלגיון הערבי , והסודאנים בצבא המצרי " . הלוחם הערבי , כך הוערך , מתאפיין בתכונות הבאות : נלהב לעימות קצר אך התלהבותו דועכת כשהמאבק מתארך וסיכויי ההצלחה אינם ברורים ; נעדר יכולת אלתור , תיאום ושילוב ואינו מסוגל לפעול באופן עצמאי ; בלחימה בלילה יכולתו מוגבלת ; הוא מסוגל לבצע בהצלחה פעילות לאחר תרגול רב ובמתכונת קבועה , אך אינו מסוגל להתמודד עם הפתעה ; בעל דמיון מוגזם ; חושש מכלי נשק שאינם מוכרים לו ועלול להיתקף בחרדה כאשר יפגוש בהם לראשונה בשדה הקרב ; אינו מצליח בהפעלת כלים המצריכים רמה מקצועית גבוהה ( כגון טנקים ומטוסים ); אינו יכול לקיים רמת תחזוקה נאותה לכלים ; נהנה מסיבולת גופנית גבוהה ויכולת לעמוד בתנאים קשים , אך עלול להישבר מבחינה נפשית ; קיימת בו הנטייה לסכסכנות אישית , וזאת במיוחד בין המפקדים הבכירים , שביניהם שוררים קנאה וחתרנות ( למעט מפקדי הלגיון הערבי ) . רוב התכונות שיוחסו לערבים הן שליליות . צוינו רק שלוש תכונות חיוביות , גם הן בהסתייגות , ובהן היכולת הפיזית הגבוהה , העמידות בתנאים קשים וביצוע מוצלח לאחר תרגול והכנה שיטתיים . כיוצאי דופן לטובה , על בסיס ניסיון מלחמת העצמאות , צוינו הבדואים בלגיון הערבי והסודאנים בצבא המצרי . עם זאת , ההערכה מסייגת את הרושם השלילי ומציינת שלא ניתן להסיק ממאפיינים אלו שלא ניתן להקים צבא ערבי טוב וכי פיקוד ראוי , הדרכה ואימונים עלולים להפוך את פני הדברים . ההוכחות לכך , לפי ההערכה , הם הישגיהם של עמים במזרח אסיה ( יפן , סין וקוריאה ) במלחמת העולם השנייה ובשנות ה - , 50 כשצבאותיהם נלחמו היטב ואף הביסו צבאות אירופיים . במסגרת הערכת המודיעין נעשה ניסיון לאפיין את איכות החייל ואת רוח הלחימה בכל אחד מן הצבאות הערביים . האפיון הסתמך על סטריאוטיפים והדגיש את נקודות התורפה . עם זאת , אין בתיאורים זלזול או הפחתה מכוונת בערך החייל והקצין בצבאות הערביים , וניכרת רגישות לשינויים שחלו באותה העת ולהשלכותיהם הצפויות בעתיד . כך , למשל , הפקת הלקחים שעשה הצבא העיראקי הובילה לשינוי ברוח הלחימה ובמדיניות כלפי החייל . מסיכום המאפיינים עלה כי החייל בצבאות מצרים , ירדן , עיראק וסוריה , היה פלאח בור , שבא ממעמד חברתי נמוך . התכונות החיוביות שיוחסו לחיילים הערבים היו הסיבולת ( החייל המצרי ) , שדאות וכושר לחימה ( הבדואים ) ומשמעת גבוהה ( צבאות ירדן ועיראק ) . אובחן פער עמוק בין החיילים לבין הקצינים , שבאו מהמעמדות הגבוהים בחברה והיו בעלי השכלה . מגרעות רבות יוחסו לקצונה בצבאות הערביים , ובהן חוסר יכולת לעמוד בתנאים קשים ( מצרים ) , תפיסה מוגבלת ( ירדן ) , בינוניות ( סוריה ) , היעדר ניסיון קרבי ( ירדן ולבנון ) והיעדר מנהיגות ודוגמה אישית בקרב ( עיראק ) . עם זאת צוין כי בצבאות מצרים , עיראק וסוריה נעשו מאמצים מכוונים לחינוך ולחיזוק המורל . בספטמבר , 1956 על רקע הפעולה בחוסאן ( מבצע " לולב " ) , העריך בן - גוריון כי הירדנים הם הלוחמים הערבים הראשונים - במעלה ואחריהם בסדר יורד הסורים , המצרים והעיראקים . לדעתו , איכות הלוחמים נובעת ממצב החברה . במצרים ובעיראק היחס לחייל הפשוט והיחסים החברתיים הם כה גרועים , עד כי לא אפשרי שהצבא יהיה טוב . לדעתו , איכות החייל הישראלי עלתה מעל ומעבר לאיכות החיילים הערבים . מרחב טעות בדימויים המיוחסים לעולם הערבי הערכת המודיעין כוללת מרכיבים שאינם ניתנים למדידה מדויקת . עיקר עיסוקה בהערכת מידת הנכונות והמיידיות של סכנות ומכאן נגזרות ההמלצות , ההחלטות והפעולות . שקלול המרכיבים והערכתם תלויה בידע , בתחושות ובמושגים שנרכשו עד למועד ההערכה . כל אלה הופכים למעין עדשות שדרכן אנו מתבוננים במציאות ומפרשים את המראות והאותות . הדימויים המיוחסים לאויב תלויים ברקע האישי , בהשכלה , ברוח התקופה ובתפיסת העולם של המעריכים . יש בהם מרכיב עובדתי , אך פעמים רבות חלים בהם שיבושים עקב ההטיות הנובעות מדימויי הרקע של המעריך המתבססים על החינוך , הידע והניסיון המצטברים . כך , לדוגמה , היחס הבסיסי לעמים ולתרבויות , נוצר כבר בגיל הילדות והופך לחלק מהאישיות . בנוסף לכך , דימויים שליליים , כך מתברר , קשים מאוד לשינוי . תפיסת האיום של ישראל בשנות ה - 50 הייתה מחמירה ביותר ונטתה לראות את סיכוייה בצורה פסימית ולהעריך בצורה מוגזמת את יכולתן ורצונן של מדינות ערב לצאת למתקפה כוללת בתוך שנים ספורות . זאת למרות ההערכה השלילית של יכולת הצבאות הערביים . בהתאם לכך , ישראל נערכה להתמודדות מיידית . יש להניח שהלך רוח זה השפיע על ההחלטות והפעולות שננקטו באותה עת בכל תחומי החיים ובמיוחד על קבלת ההחלטות בפעולות התגמול ובתגובותיה ובהתנהלותה של ישראל לקראת מלחמת סיני ( . ( 1956 כבר בשנת , 1953 וללא קשר לעסקת הנשק הצ ' כית -מצרית בשנת , 1955 הוערך בישראל שצפויה מלחמת " מקרה הכל " נגד מדינות ערב בשנת . 1956 ניתן לשער שגם היום ישנו מרחב טעות בדימויים המיוחסים על ידנו לעולם הערבי והמוסלמי המקיף אותנו . עצם המודעות לקיומו יכולה לסייע במאמצים להגדיר אותו ולברר באיזו מידה הערכות מתבססות על המרכיב העובדתי של הדימויים או על שיבושים והפרזות הקיימים בהם . המאמר מבוסס על הספר " אי יהודי בים הערבי " מאטת כותב המאמר , שיצא לאחרונה ובו מחקר הבוחן בגישה את דימויי ה " אויב " הערבי , כפי שנוצרו והשתרשו בצד היהודי של הסכסוך בשנים -1956 1947 מקובל היה לחשוב בישראל , למרות כובדם העדיף של הגורמים המפרידים , ייתכן מצב שבו תיווצר באופן מיידי אחדות ערבית לפעולה נגד ישראל . " הדרך המקוצרת " לאיחוד זריז היא עימות בגבולות שהיה עלול להסלים עקב אובדן שליטה של שני הצדדים ולאחד את מדינות ערב גם בלי שיושגו התנאים המיטביים מבחינתם לעימות כולל נגד ישראל . אם מדינה אחת תסתבך בסכסוך עם ישראל , יבואו היתר לעזרתה
|
|