|
|
עמוד:
בחולשות הערביות במישור הצבאי והמדיני והם זמניים במהותם . על פי אותה גישה הגורמים הדוחפים לעימות כללו את החשש מפני התפשטותה הבלתי נמנעת של מדינת ישראל עקב התפתחותה והעלייה באוכלוסייתה ; ישראל נתפסה כגורם זר במרחב ולכן הישגיה ניקזו אליה את שנאת הערבים כלפי המערב ; חוסר נכונות של הערבים להשלים עם התבוסה במלחמת העצמאות , שנתפסה כחרפה מבחינתם ; השאיפה לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינים על ידי שיבתם לבתיהם ; ישראל נתפסה כטריז החוצץ בין מדינות ערב ומפסיק את הרצף הטריטוריאלי ביניהן ; חוסר יציבות פנימית מאלץ את המשטרים להפנות את התסיסה כלפי ישראל ; הפגנת קיצוניות נגד ישראל היא אמצעי יעיל ביריבות הבין - ערבית ובמאבק על ההגמוניה בעולם הערבי . אולם , בעקבות המפלה במלחמת העצמאות הבינו מדינות ערב כי במסגרת ההכנות לעימות נוסף , עליהן להקים תעשייה צבאית ולצבור מלאים שישחררו אותן מהתלות במדינות זרות . עליהן לארגן את הצבאות מחדש , לצייד אותם , להפוך אותם למודרניים ולהקים פיקוד עליון אחיד . בפועל , עד אותה עת הושגה התקדמות רק בתיאום בין הצבאות , והייתה תקווה שהחרם הערבי יביא ל " חניקה איטית של ישראל " , ללא צורך בהסתבכות בפעולות צבאיות . מבחינה מדינית עמדו בדרכן של מדינות ערב מכשולים קשים ודעתן הייתה נתונה לבעיות אחרות . מצרים , למשל , הייתה עסוקה בסכסוך עם בריטניה על עתידה של תעלת סואץ . מעבר לכך , היחסים בין מדינות ערב הקשו על יצירת חזית מלוכדת נגד ישראל ועל גיבוש תוכנית משותפת . המצב הכלכלי והשאיפה לקבל סיוע מן המערב היו גם הם שיקולים מונעים . סיכום הערכת המצב נוסח כך שניתן להבין ממנו כי גם אם השפעת הגורמים המונעים " מובטחת " למשך השנה הקרובה , עדיין קיימת אפשרות של מלחמה בטווח זה עקב הסתבכות צבאית . ההערכה מסתמכת בין היתר על דימוי הערבים כמי שמונעים על ידי הרגש , ולכן עשויים להיסחף לסיבוב נוסף עוד בטרם ישלימו את היערכותם . הרציונאליות הקרה , המאפיינת כביכול את הצד היהודי , היא חלק מן העליונות האיכותית שצד זה מייחס לעצמו . לערבים מיוחסת התלהמות , פעולה מתוך יצריות עזה , בולמוס , אובדן עשתונות והעדר קשר למציאות . אף על פי שהוטלו מגבלות למכירת נשק למדינות האזור , הצליחו מדינות ערב עד 1954 להצטייד בכמויות גדולות של אמצעי לחימה מכל הסוגים - טנקים , מטוסים ותותחים . היקף כוח האדם , רובו סדיר , כמעט והוכפל , ומספר החטיבות גדל בשני - שלישים . הרושם שמתקבל הוא שדווקא ישראל לא הצליחה לרכוש כמויות נשק מספקות והתעצמותה הייתה איטית יותר . באותה העת הוערך כי צבאות ערב יגיעו ליכולת הנדרשת למתקפה בשנים . 1957 - 1956 מעגל המדינות הערביות שיילחמו נגד ישראל יכלול את כל המדינות השכנות , את עיראק וכוחות מתנדבים וכן ציוד מסעודיה , פקיסטאן , לוב , סודאן , תוניסיה , מרוקו ואלג ' ירה . הועלו על הפרק שני תרחישים : מלחמה כוללת לחיסול מדינת ישראל ( " מקרה הכול מוחלט " ) , ומלחמה עם יעדים מוגבלים , דהיינו הנחלת תבוסה לצה " ל והשתלטות על אזורים מהמדינה ( " מקרה הכול מוגבל " ) . בכל תרחיש נלקחה בחשבון האפשרות שמדינות ערב יפעלו מתוך תכנון ותיאום מראש ( " מקרה הכול יזום " ) או , לחילופין , שסכסוך גבול עם אחת המדינות ( "מקרה הכול מאולתר " ) יגרור אחריו את יתר המדינות הערביות . הערבים כחיילים ולוחמים ההיערכות למתקפה דרשה גם הערכת יכולתם של הערבים כלוחמים . ככלל , ההערכה הייתה שלילית : " אופיו של לוחמים ערבים ליד משאית משוריינת של ה " הגנה " . המשאית הובילה חצץ ממחצבות עטרות והותקפה בדרכה להר הצופים , 1948
|
|